החלטה בתיק א 51304/07

בפניי בקשה למתן רשות להתגונן.

התובענה עוסקת בדרישה לפנות את הנתבעים מנכס מקרקעין, בטענה כי הסכם השכירות הסתיים.

המצהיר נחקר ובאי כוח הצדדים סיכמו טיעוניהם בעל פה.

טענות הנתבע:

הנתבע טוען כי הסכם השכירות הסתיים ביום 31.7.05 והוארך בהסכמת הצדדים עד ליום 31.7.07, על פי אופציה שהייתה לנתבע.

הנתבע טוען כי בטרם הסתיימה תקופת האופציה נוהל מו"מ, אשר במסגרתו ניתנה הסכמה מטעם מר אוחיון, מתווך ששימש כשלוח של התובע , להמשך השכירות.

הנתבע טוען כי בין הצדדים נוהל מו"מ להמשך השכירות, כאשר התובע הציב דרישות בלתי מתקבלות על הדעת, והנוגעות לערבויות. עוד נטען כי בחודש מאי 2007, שוחח עם  מר אוחיון והצדדים הסכימו לתנאי הערבויות.

הנתבע טוען כי היה אמור לקבל הסכם לחתימה אך התובע חזר בו מהסכמותיו, ולכן יש ליתן לו רשות להתגונן על מנת שיוכל להוכיח כי בין הצדדים נכרת הסכם מחייב כדין.

הנתבע טוען כי העובדה שהתובע לא פרט בתצהירו את המשא ומתן מהווה תמיכה לטענותיו.

עוד טוען הנתבע כי בשלב זה כל שעליו להראות הוא כי יש בפיו הגנה לכאורה ולו בדוחק וזאת עשה.

טענות התובע:

התובע טוען כי הנתבע העלה הגנת בדים.

עוד בחודש מאי 2007 קיבל בכתב הודעה מפורשת כי אין כל הסכמה להמשך השכירות, והשכירות הסתיימה.

אם לא די בכך, כחודשיים לפני תום תקופת השכירות נשלח אליו מכתב בו נדרש לפנות את המושכר בתום תקופת השכירות, למכתב זה לא הגיב, ולכל התקופה לא העלה כל טענה בדבר קיומו של הסכם לכאורה שנכרת בינו לבין המתווך.

התובע טוען כי המדובר בהגנת בדים ויש לדחותה.

התובע טוען כי בחודש יוני הוגשה בקשה לפינויו של הנתבע בהתאם לפס"ד קודם בין הצדדים, בקשה שנדחתה אך כל הפעולות, היינו, מכתבי ההודעה כי אין מו"מ והנתבע מתבקש לפנות את המושכר, הגשת הבקשה, מצביעים כי טענות הנתבע בדבר הסכמה לכאורה הינם הגנת בדים שיש לדחותה.

דיון:

מערכת היחסים בין הצדדים תחילתה בהסכם שכירות משנת 2003, וידעה עליות ומורדות.

כבר בשנת 2005 הוגשה על ידי התובע תביעת פינוי כנגד הנתבע, במסגרת ת.א. 46333/05, במסגרתו הגיעו הצדדים להסכם פשרה, על פיו הנתבע ימשיך להשכיר את המושכר עד ליום 31.7.07.