החלטה בתיק א 51058/04

בפניי בקשה לדיון חוזר בביטול פסק דין ולחילופין עיכוב ביצועו.

נשוא הבקשה, עיון חוזר בהחלטתי מיום 19.06.05 לפיה, נדחתה בקשת המבקשת לביטול פסק דין. הבקשה הוגשה טרם שניתן פסק דין בתיק ובו נדחתה התביעה כנגד נתבע 1.

טענות המבקשת

לתגובת המשיבה לבקשה לביטול פסק דין , צורף תצהיר מטעם מר קליימן יוסף, ובהתאם למפורט בו, בוצעה למבקשת מסירה של כתב התביעה ביום ה-08.09.04 בכתובת - מושב שילת 137 .

לטענתה, תצהירו של מר קליימן שיקרי, וחתימת "המקבל" המופיעה אינה של המבקשת , ולא של בן משפחתה.

בכתובת מושב שילת משק 137 מתגוררים אנשים זרים. בנושא התביעה התנהל דיון בבית המשפט בגין אותו סכום נגד גרושה (נתבע 1 דאז) .

קיים סיכוי לגרסתה כי בית המשפט יפסוק לזכותם של המבקשת ונתבע 1 (נכון ליום הגשת הבקשה ה-04/07/05).

במידה ויבוצע פסק הדין מבלי שיתאפשר למבקשת להתגונן כחוק , והדיון באותו תיק יסתיים בזיכוי, ייווצר מצב אבסורדי שהמבקשת תשלם חוב למרות שיקבע כי אין הצדקה לתביעה, למרות אי קיום מסירה כדין.

בחודש אוקטובר קיבלה המבקשת הודעה מגרושה כי הוגשה תביעה מטעם בנק לאומי למשכנתאות בע"מ, וכי הוא עומד להשיב לטענות התביעה בבית המשפט. עקב זאת הגיעה המבקשת להסכם כי במידה והוא יחויב בדין , המבקשת תשתתף במחצית התשלום, והסכום יועבר על ידי המבקשת ישירות לב"כ המשיבה.

להפתעת המבקשת , ולמרות ההבנה שהושגה מול ב"כ המשיבה ,הזדרז ב"כ המשיבה לבקש פסק דין כנגד המבקשת , מבלי שניתנה למבקשת להגיש כתב הגנה ולא נמסר לה כתב התביעה עצמו.

טענות המשיבה

על המבקשת היה להגיש בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט ולא בקשה לעיון חוזר ובכך פעלה בניגוד לתקנות.

סעד של עיון חוזר אינו מוכר בפסיקה ובפרט בתקנות סדר הדין האזרחי בהתייחס למתן פסק דין או בהתייחס לביטול פסק דין, ובכלל המבקשת אינה זכאית לשוב ולתקוף את החלטת בית המשפט בדרך זו. הדרך בה הגישה המבקשת את בקשתה סותרת את תקנות סדרי הדין בבחינת הטעייה מכוונת של בית המשפט.

המבקשת לא השיגה על החלטת בית המשפט בפני ערכאת ערעור. על החלטת בית המשפט יכולה הייתה המבקשת להגיש בקשת רשות ערעור כדין תוך המועד שנקבע לכך בתקנות והעובדה שלא פעלה כך , מהווה סיבה מספקת לדחיית בקשתה.

בבקשתה כאן אין היא מפרטת כלל ועיקר מהי הסיבה לאי הגשת בקשת רשות להתגונן כדין על ידה. 

המבקשת עצמה מאשרת כי ידעה על התביעה וכי הייתה בטוחה שבקשת הרשות להתגונן הוגשה אף בשמה, ובנוסף היא מצרפת הסכם בחתימתה בו מוזכרת התביעה בפירוש, תוך שמוסכם כי אם לא תוסדר על ידי גרושה בתוך 7 ימים, הרי שתוסדר על ידה.

בבקשה לדיון חוזר , המבקשת לא מציינת ולו טעם אחד היכול לשנות את פני הדברים ההפך הוא הנכון. המבקשת חוזרת על טענתה כפי שטענה בבקשה לביטול פסק דין לפיה היא הסתמכה על גרושה והגיע עימו להסכם.

המבקשת ידעה על ההליכים המתנהלים נגדה וכן על פסק הדין שניתן במסגרתה. נראה כי המבקשת בחרה ביודעין מלהתעלם מסדרי הדין ולפעול כראות עיניה תוך שהיא מסתמכת על פעילות גרושה, שלא פעל בעבורה.

לא רק שהמבקשת קיבלה לידיה את כתב התביעה , היא אף הודיעה טלפונית למשרד ב"כ המשיבה כי כתב התביעה נמסר לה.