1. המשיבות 2 ו- 3 הקימו ומפעילות, מסוף מכולות על גבי מקרקעין שבבעלות המשיבה 1, המצויים באזור התעשייה "מפעלי העמק" - המצוי בתחום שיפוטה של המועצה האזורית עמק יזרעאל, והגובל בתחום השיפוט של המבקשת.
על המקרקעין האמורים, עמד בעבר מפעל "פרי העמק" - אשר חדל מפעילות לפני שנים.
2. לצורך הקמת מסוף המכולות, הגישו משיבות 2 ו- 3, עוד בחודש אוגוסט שעבר, בקשה להיתר בנייה, לוועדה המקומית לתכנון ולבניה יזרעאלים שבתחום שיפוטה מצויים המקרקעין.
משהסתבר למבקשת, כי דרך המעבר למסוף המכולות המתוכנן, מתוכננת להתחבר לרחוב האריזה, הנמצא, לטענתה, בתחום שיפוטה, החלה לנקוט בפעולות שונות כנגד מתן היתר בנייה ואיסור השימוש במקרקעין כמסוף מכולות, וזאת על דרך של פניות למועצה האזורית ולוועדה המקומית לתכנון ובנייה.
בינתיים, השלימו המשיבות את הקמת מסוף המכולות, ואף סללו, לטענת המבקשת, או רק רבדו, לטענתן, דרך גישה, המובילה ומתחברת לרחוב האריזה.
3. לטענת המבקשת, הקמת מסוף המכולות אינה חוקית. שכן, על פי הבקשה להיתר בניה, נאמר כי המדובר בחניון לבית קירור. ואילו הדרך שנסללה, נסללה ללא היתר בנייה כלל, ובניגוד לתב"ע. לטענתה של המבקשת, עושים המשיבים, אגב הפעלת מסוף המכולות, שימוש בדרך הבלתי חוקית, לצורך שינוען של המכולות/ דרך זו, מתחברת לדרך שבאזור שיפוטה של המבקשת, ובכך גורמת לעומס תעבורה של משאיות כבדות, על תשתית תעבורתית, העוברת בתחום שיפוטה, אשר אינה מסוגלת לספוג נפח גדול של תעבורה כבדה, מבלי לסכן את המשתמשים הקיימים.
4. כאמור, טוענת המבקשת כי המסוף פועל ללא היתר בנייה וללא רישיון עסק. שכן, היתר הבנייה לא ניתן להקמת מסוף כאמור, ולא ניתן היתר לשימוש, אלא לביצוע עבודות בלבד. כן לא ניתן רישיון עסק להפעלתו. על כן, עומדת למבקשת לטענתה, עילה למתן סעד של ציווי, האוסר שימוש במסוף ובדרך, בגין עוולת הפרת חובה חקוקה, הקבועה בסעיף 63 לפקודת הנזיקין [נוסח משולב]. בגדרה של תביעתה הוגשה בקשה זו לסעד ביניים של ציווי, שימנע שימוש במסוף ובדרך, עד להכרעה בתובענה.
5. כל המשיבות מתנגדות לקבלת הבקשה. נימוקיהן, בקליפת אגוז הינן, בין היתר, כדלקמן:
א. הבקשה לוקה בשיהוי, שכן למבקשת נודע על הפעולות שננקטו להקמת המסוף עוד בחודש אוגוסט, ואילו התביעה הוגשה רק בסוף דצמבר האחרון.
ב. ניתנו היתרי בנייה כדין להפעלת במסוף.
ג. הדרך נשוא הבקשה, דרך קיימת היתה בשימוש שנים רבות.
ד. לא הוכח כי נגרם נזק למבקשת, או כי המדובר ביצירת עומסי תנועה בלתי סבירים.
ה. לא הוכח כי המדובר בפעולות החורגת מן ההיתר.
ו. מכל מקום, טוענות המשיבות כי המבקשת מתעלמת מפסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים, אשר דן בעתירה שהגישה המבקשת כנגדן. בפסק דין זה, דחה בית המשפט לעניינים מנהליים את העתירה, תוך שהוא קובע כי אין היקפי התעבורה הקיימים חורגים מן המקובל, או מאלה שנהגו בעבר. זאת, במיוחד, נוכח העובדה כי המסוף פעל בעבר במרחק של קילומטר אחד ממיקומו הנוכחי.
5. אומר כבר עתה, כי אכן בדעתי לדחות את הבקשה. בהגיעי לכלל הכרעה זו, לא התעלמתי מן הטענות הנוגעות לחוקיות הבנייה והשימוש במקרקעין. עם זאת, סבורני כי לא די בהוכחת אי חוקיות, כדי הענקת סעד זמני של ציווי, האוסר עשיית שימוש שכבר החל במסוף המכולות. על כן, גם אם אצא תוך הנחה, כי העבודות והשימוש נעשים ללא היתר או רישיון כחוק, עדיין אין בכך כדי להביא לקבלת הבקשה.
6. סבורני, כי צודקות המשיבות בהאחזן בפסק דינו של בית משפט זה, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, בתיק עתירה מנהלית 6181/06. בעתירה זו, אשר הוגשה נגד המשיבות וכן נגד הועדה המקומית לתכנון ולבנייה יזרעאלים ונגד המועצה האזורית, (שהיו משיבות 1 ו- 2), טענה המבקשת נגד משיבות 1 ו- 2 כי אינן מפעילות את סמכויות האכיפה הנתנות להן כנגד הפעלת המסוף. אף זאת, נוכח העובדה כי בניית המסוף נעשתה ללא היתר בנייה, ושעה שהמסוף פועל ללא רישיון עסק. חברי הנכבד כב' השופט אברהם דחה את העתירה בפסק דין שניתן ביום 20.2.07.
בפסק דינו קבע השופט אברהם:
"....המסוף פעל עד לפני כחודשיים, במקום המרוחק כקילומטר אחד מן המקום אליו הועתק עתה, ובאותו איזור תעשייה. המשאיות המובילות את המכולות אל המסוף וממנו, והרי עליהן יצא הקצף, על שום שהדרכים אינן מסוגלות לספוג את תנועתן הרבה, נוסעות באותו דרכים שנסעו קודם לכן, בשינויים שאינם נראים משמעותיים. ואנה הועתק המסוף? למקום בו עמד, בשעתו, מפעל פרי העמק, והרי ממפעל זה ואליו זרמו כל העת משאיות עמוסות תוצרת חקלאית, ובאותן דרכים בדיוק בהן נוסעות עתה המשאיות אל מסוף המכולות בו עסקינן וממנו. כל הדברים הללו, אנו מזכירים על מנת לראות באור הנכון את טענותיה של העותרת אודות הפגם שבהפעלת המסוף בלא רישיון, שהרי טענתה היחידה של העותרת כנגד פעילות המסוף היא טענה לפגם תעבורתי, ולשם כך בלבד היא דורשת כי פעילות המסוף תיפסק, עד כי יינתן לו רישיון עסק. ובהקשר הזה נוסיף, כי העותרת לא הציגה בפנינו כל ראייה לכך, שהדרכים הקיימות אינן מסוגלות לשאת את עומס התעבורה של המשאיות, אפילו היינו מתעלמים מכך, שמשאיות אלה נסעו באזור התעשייה גם יום קודם להעתקת המסוף. טענתה, כאילו המשיבות הן שצריכות להוכיח את היפוכה של טענה [על ידי כך שישכנעו את נותני רישיון העסק בכך], אינה ממין העניין, שהרי לפתחה שלה רובץ הנטל לשכנע בדבר אי-סבירות ההחלטה של המשיבה 2. מכל מקום, נדגיש את מה שאמרנו למעלה במשתמע: לעותרת אין כל טענה אחרת לבד מן הטענה התעבורתית. היא לא טוענת לזיהום אוויר, ריח, רעש וכדומה. כל טענתה מכוונת לאי ההתאמה בין נפח התנועה של המשאיות לבין סגולתן של הדרכים לשאת נפח זה, ולכך לא הביאה ולו בדל ראייה".
קביעות אלה, הנוגעות ללב המחלוקת שהוצבה לפני, יש בהן משום הכרעות אף בפלוגתאות שהוצבו לפתחי. קביעות אלה, מלמדות אותנו, כי אין בשימוש בדרך הנוכחית, אשר כביכול, נסללה על ידי המשיבות 2 ו- 3, משום גרימת הפרעה כל שהיא למבקשת.