בש"א, א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
|
50673-07,174570-07
07/11/2007
|
בפני השופט:
ערקובי רחל
|
| - נגד - |
התובע:
בנק דיסקונט סניף ככר המושבות
עו"ד קירה
|
הנתבע:
1. ד.ט.פורטבלו בע"מ
2. לוי עזרא
3. לוי ארז עופר
4. חסן בועז
עו"ד מילרד רונן
|
| החלטה |
בפניי בקשה למתן רשות להתגונן.
המצהירים נחקרו, באי כוח הצדדים סיכמו בעל פה, והחלטתי זו ניתנת לאחר שמיעת הצדדים.
טענות הנתבעים 1-2:
הנתבעת 1, הינה חברה אשר ניהלה את חשבון הבנק שלה אצל התובע. הנתבע 2 הינו מנהלה, (להלן: "הנתבעים").
הנתבעים טוענים כי התובע הפסיק באופן חד צדדי את מתן האשראי.
עוד נטען כי הובטח לנתבעים, כי התובע יעניק לחברה אשראי בשיעור של 800,000 ש"ח ומעלה, ובמקום להעניק לחברה את האשראי המוסכם, ניתן לחברה אשראי נמוך יותר, כאשר בכל פעם שהחברה הייתה זקוקה לאשראי נוסף, שונתה באופן זמני מסגרת האשראי.
עוד נטען כי בנובמבר 2006 התובע שינה באורח חד צדדי את מדיניותו והודיע לחברה כי המחאות תוחזרנה, אלא אם יומצאו ערבים לאשראי.
הנתבעים טוענים, כי התובע במזיד גרם למצוקת המזומנים של החברה ובכך גרם לקריסתה; כפה עליה שינוי יסודי בתנאי האשראי; לא המציא מסמכים והחתים את החברה והנתבע מס' 2 על הסכמים בהם תנאים חוזיים מקפחים.
טענות הנתבעים 3-4:
הנתבעים 3-4, (להלן: "הערבים"), טוענים כי במועד בו חתמו על כתב הערבות לא היו מודעים לקיומן של התחייבויות נוספות של החברה, הנתבעת מס' 1.
הערבים טוענים, כי לא ניתן להם כל הסבר למסמכים עליהם חתמו, וכי רק בשל מצגי השווא חתמו על כתבי הערבות.
בסיכומיהם נטען, כי התובע לא הראה את מסמכי ההודעה לערב, ולא הפריך את טענותיהם כי הערבים לא היו מודעים למצבה של החברה, עובר לחתימה על כתבי הערבות, וכי הוטעו ולא היו מודעים לכך, כי במועד בו נחתמו כתבי הערבות היו בחשבון שיקים שחוללו, מידע שלא נמסר להם.
טענות התובע:
התובע טוען, כי אין בפני ביהמ"ש תצהיר מטעם החברה.
עוד נטען כי כל הטענות המועלות מפיהם של הנתבעים הינם טענות בלתי מפורטות והנזקים הנטענים כלל לא פורטו ולא פורטה כל מסכת עובדתית.
התובע טוען, ביחס לטענה שלא ניתן אשראי כפי שהובטח, כי המדובר בטענה סתמית וכי בכל מקרה לתובע שיקול הדעת הבלעדי אם להעניק אשראי אם לאו. לגופו של עניין נטען כי הטענה שהאשראי שהוענק עמד על סך של 200,000 ש"ח אינה נכונה בעליל, נוכח סכום התביעה.
עוד נטען, כי התובע חתם על הסכם פשרה עם הנתבעת מס' 1 באמצעות נתבע מס' 2, במסגרת הסכם הפשרה אישר הנתבע מס' 2 את חובה של הנתבעת מס' 1.
ביחס לערבים נטען, כי בחקירתם אישרו הנתבעים, כי היו מודעים למסמכים עליהם חתמו, וכי כל הטענות הנוגעות להעדר מידע או הטעייה הינן סתמיות וכלליות.
דיון: