החלטה בתיק א 50325/04

תחילתו של  הליך זה בכתב תביעה שהוגש ע"י התובע כנגד הנתבעת 1 ,קייטרינג בע"מ ביום 15/7/04 ובו טען בין היתר כי הוא עבד אצל הנתבעת בהעמסת מטוסים, בהיות הנתבעת חברה המספקת העמסה ופריקה של מזון למטוסים . במסגרת עבודתו היה התובע מוסע על גבי רמפה/משאית אל עבר פתחי המטוסים ומעמיס או פורק את הסחורה כפי שהתבקש. ביום 18/8/01 נפל התובע במהלך עבודתו מגובה רב - שני מטרים מהארגז לרמפה , ונפגע . התובע תבע פיצויים על נזקי הגוף שנגרמו לו מהנתבעת 1 .

התובע , אם כי טען לנכויות רפואיות גבוהות , לא צירף חוות דעת רפואיות מתאימות בהתאם לתקנת 127 לתקנות סדר הדין האזרחי .

  הנתבעת 1 הגישה כתב הגנה  בו טענה כי לא מוטלת עליה כל  חבות לתאונה וכי דין התביעה להידחות . בסעיף 6 לכתב ההגנה , טענה גם הנתבעת כי המדובר הוא בתאונת עבודה וכי על התובע למצות את זכויותיו במוסד לביטוח לאומי.

 קדם משפט ראשון התקיים בפני כב' השופט  מ.שנהב , ובהחלטה מיום 14/3/05 קבעה כב' השופט שנהב -

" משהה החלטתי באשר לאימוץ קביעת המל"ל או פטור לתובע מהגשת חוות דעת רפואית , שכן החלטתי תושפע מההחלטה באשר לסוג התביעה היותה על פי הפלת"ד אם לאו . דבר שיתברר בהתאם לנסיבות קרות התאונה"

  למעשה החלטתו של כב' השופט שנהב היא ההזדמנות הראשונה בה הוזכרה אפשרות היות התאונה גם תאונת דרכים כהגדרתה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות הדרכים , שכן הדבר לא עלה לא בכתב התביעה ולא בכתב ההגנה .

 לאחר ההחלטה הנ"ל הגישה באת כוח התובע כתב תביעה מתוקן , והפעם צירפה כנתבעת מספר 2 את אליהו חברה לביטוח בע"מ , בסעיף 5 לכתב התביעה המתוקן , נטען כי הנתבעת 2 היא חברת הביטוח שביטחה את המשאית, אך מעבר לכך כתב התביעה המתוקן זהה לכתב התביעה המקורי .

ביום 21/11/05 , ולאחר שהדיון בתביעה הועבר אלי , נתתי  החלטה ולפיה קבעתי

" מתוך עיון בכתבי הטענות ובתצהירו של התובע מיום 15/11/04 הנמצא בתיק , נראה לי שיש מקום להפריד את הדיון כך שתחילה תידון השאלה אם מדובר בתאונה המהווה תאונת דרכים על פי חוק הפלת"ד אם לאו ... "

 ואכן ביום 16/2/06 התקיים דיון הוכחות במהלכו העיד התובע לעצמו , ונחקר ע"י שני באי כוח הנתבעות .

  הוגשו סיכומים וביום 23/9/06 נתתי פסק דין בו קבעתי כי אין מדובר בתאונה המהווה תאונת דרכים על פי הפלת"ד ,דחיתי את התביעה כנגד הנתבעת מספר 2 מבטחת המשאית , וקבעתי ישיבת קדם משפט  להיום 7/2/07 .

 לקראת ישיבת היום הגיש התובע חוות דעת רפאויות מטעמו .

בא כוח הנתבעת 1 הגיש בקשה לפיצול נוסף של הדיון, הפעם בין שאלת החבות ובין שאלת הנזק .

בשאלת החבות טוען בא כוח הנתבעת  מספר 1 כי מעיון בפסק הדין החלקי , למד הוא כי למעשה גם שאלת אחריותה של הנתבעת 1 הוכרעה במסגרת אותו פסק הדין , ומפנה לציטוטים שונים .

 באת כוח התובע טוענת לעומת זאת כי הדיון אשר התקיים ובו ניתן כבר פסק דין , הנו בשאלה האם מדובר גם באירוע המהווה תאונת דרכים על פי חוק הפלת"ד אם לאו, וכי אין ענינו של פסק הדין החלקי שאלת האחריות של הנתבעת 1 .

 דעתי כדעת באת כוח התובע . הן בהחלטתי מיום 21/11/05 , והן על פי מהות השאלות שנדונו בדיון ההוכחות שהתקיים בתיק, יוחד הדיון אך ורק לשאלה מצומצמת זו . ההכרעה ניתנה אך בשאלו זו . משנקבע כי אין מדובר בתאונת דרכים , חזר הדיון בתיק למצב העובדתי בו היה כתב התביעה המקורי , מלפני התיקון . עתה יש לבחון אם אכן הנתבעת 1 מעבידתו של התובע , אחראית , ובאיזה שיעור לפגיעתו ולתוצאותיה .

סיכומי הצדדים לא התיחסו לשאלת האחריות של הנתבעת 1 לנזקי התובע , ופסק הדין לא הכריע את המחלוקות בענין זה.

   הנטען בסעיפים 6-7 בבקשת בא כוח הנתבעת לפיצול הדיון, אינו יכול לחסום את הדרך בפני התובע , לנסות להוכיח את תביעתו . ההערות שנעשו בפסק הדין  אין משמען קביעה כי התובע לא הוכיח את תביעתו גם במישור הנזיקי או במישור אחריותה של הנתבעת 1 , אלא הכל נאמר וצוין כנימוקי בית המשפט לפסק הדין  בדרך למסקנה אליה הגיע , בשאלה שהיה צריך להשיב עליה .

לפיכך אני מחליט כדלקמן -