החלטה בתיק א 4992/03

1.         בפני בקשת הנתבעת 2 לחייב הנתבעת 1 בהוצאותיה ובשכ"ט עו"ד בסך של 37,676 ש"ח.

2.         התובעים, עזבון המנוח עבדאלה אלעזזמה ז"ל ויורשיו, הגישו תביעה כנגד הנתבעת 1, כמבטחת המשאית, לפיצוי נזקיהם בגין תאונת הדרכים, בה מצאו את מותם המנוח עבדאלה אלעזזמה ז"ל (להלן: "המנוח") ואחר - ביום 15/7/02.

3.         הנתבעת 1 הכחישה הכיסוי הביטוחי, וטענה כי המנוח הוא זה שנהג במשאית בהיותו חסר רישיון נהיגה. מתוך טענה זו נדרשו התובעים להגיש כתב תביעה מתוקן בו צרפו הנתבעת 2 כנתבעת נוספת.

4.         הנתבעת 2 הגישה כתב הגנה ובו כפרה בטענות שהועלו נגדה ובחבותה, בטענה כי למשאית המעורבת בתאונה היה ביטוח תקף אצל הנתבעת 1.

5.         מאחר ובעלי הדין לא הגיעו להסדר - נקבעה התביעה לשמיעת ראיות, ובפניי נתקיימה ישיבת הוכחות (ביום 24/12/06) - במהלכה העידו, לעניין זהות נהג המשאית, אחיו של המנוח ועוד אחר שהיה עד ראיה לתאונה.

6.         ביום 20/5/07  הודיעו ב"כ בעלי הדין כי הגיעו להסדר פשרה, על פיו תשלם הנתבעת 1  לתובעים, סך של 112,705 ש"ח (כולל שכ"ט והוצאות משפט) לסילוק סופי ומוחלט של כל תביעותיהם - כיורשים, כתלויים, ולרבות תביעות מיטיבים - תוך דחיית התביעה כנגד הנתבעת 2.

בסעיף 7 להסדר הפשרה, שקיבל תוקף פסק דין, הסכימו ב"כ הנתבעות 1 ו - 2 כי נושא הוצאות הנתבעת 2 יימסר לשיקול דעת בית המשפט, אחר הגשת טיעונים קצרים בכתב - ואלה אכן הוגשו.

7.         לטענת הנתבעת 2 לא היה לכפירת הנתבעת 1 בחבותה, שום בסיס, מלכתחילה, וכי בשנים שחלפו ממועד התאונה נשוא התביעה ועד לשמיעת הראיות - יכולה הייתה, וגם חייבת הייתה הנתבעת 1 לברר אם יש מקום וטעם בצרוף הנתבעת 2.

טענה עוד הנתבעת 2 כי הלכה פסוקה היא כי יש לפסוק שכ"ט בסכום שימנע חסרון כיס מן הצד כנגדו נדחתה התביעה.

8.         הנתבעת 1 טענה בסיכומי טענותיה כי הסכום הנדרש על ידי הנתבעת 2 הוא מופרז, כי טענותיה גבי חבותה היו מוצדקות, שכן על פי נסיבות התאונה - בה שני המנוחים נמצאו מוטלים מחוץ למשאית - לא ניתן היה לדעת מי היה הנהג בה. עוד טענה הנתבעת 1, ויצויין כי עשתה כן אחר הסדר הפשרה, כי סבירות גבוהה היא כי המנוח הוא שנהג במשאית, שהרי הוא היה בעליה.

9.         אחר עיון בטענות ב"כ בעלי הדין, ובהלכה הנותנת - אני מוצאת לקבל בקשת הנתבעת 2 לחייב הנתבעת 1 בהוצאותיה ובשכ"ט עו"ד, אם כי לא בגובה הסכום לו טענה.

כבר נקבע לא אחת, כי בעל דין שנמצא זוכה (ולעניין זה, דחייה או מחיקת תביעה כמוה כזכייה), זכאי לפסיקת הוצאות לטובתו שהן פועל יוצא של ההוצאות והטרדה שנגרמו לו בשל נקיטת ההליך נגדו, וראה כאן עוד בספרו של י.זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, בעמ' 540, שם נאמר כי :-

"בדרך כלל בעל דין שזכה זכאי לקבל הוצאותיו, שלא יצא שכרו בהפסד ורק בנסיבות מיוחדות רשאי בית המשפט להימנע מלפסוק לו הוצאות, לצורך כך מותר לו לשופט להתחשב באופי התביעה או ההגנה ובהתנהגות בעלי הדין לפני המשפט ובשעתו".

ב"כ הנתבעת 1 ביקש, בסיכומי טענותיו, להפנות להחלטת כבוד הנשיא, השופט י. פרגו בענין דומה (לציין כי נדרשה פנייה למשרד ב"כ הנתבעת 1 אחר שהוברר כי לסיכומי הטענות לא צורפה ההחלטה אליה הפנו - אף שנרשם וצויין כי היא מצורפת - ט.ש.), ובמיוחד הודגש, בשולי הסיכומים, כי החלטת כבוד השופט י. פרגו ניתנה ב" בקשה דומה של קרנית".

אחר שקיבלתי לעיוני עותק ההחלטה - תמהתי מדוע מצאה הנתבעת 2 להפנות אליה, שהרי אין היא דנה בעניין דומה, שהרי שם לא מצא כבוד השופט י. פרגו לחייב בהוצאות מאחר והתביעה בפניו הסתיימה בפשרה במסגרת קדם משפט - מה שלא כאן, משנדרשה ישיבת הוכחות, וחקירת עדים.

10.        בהתחשב במהות המחלוקת שעמדה על הפרק, בהוצאות שהוצאו ע"י נתבעת 2 לפי סיכום טענות בא כוחה, אופן סילוק התביעה והשלב בו סולקה, וכאמור לעיל - מתוך ההלכה - אני מוצאת לחייב הנתבעת 1 בהוצאות הנתבעת 2 ובשכ"ט בא כוחה בסך של 10,000 ש"ח בצירוף מע"מ - ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

11.        מזכירות בית המשפט תודיע תוכן ההחלטה בדואר רשום לב"כ בעלי הדין.

ניתנה היום י"ד בסיון, תשס"ז (31 במאי 2007) בהעדר הצדדים.