החלטה בתיק א 48928/05

בפניי בקשת נתבע 2 (להלן: "המבקש"), לדחיית התובענה על הסף, בהתאם לתקנה 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984. לטענתו, הוא הועסק כשכיר אצל נתבעת 1, כמנהל מכירות (שיווק מכשירי טלפון ניידים), החל מיום 02/02 ועד ליום 07/05.

במסגרת עיסוקו אצל הנתבעת 1 כמנהל מכירות, עסק גם במכירה ושיווק של טלפונים ניידים. המבקש שיווק טלפונים ניידים מכוח היותו שלוח של הנתבעת 1 ומכוח היותו עובד שלה.

לטענת המבקש, הוא לא התחייב ולא יכול היה להתחייב באופן אישי כלפי התובעת לעניין טיב מכשירי הטלפון הניידים שרכשה המשיבה. לכן, נתבעת 1 היא בעלת הדין הרלוונטית היחידה ופעולותיו היו אך ורק מתוקף תפקידו כסוכן מכירות, כשלוח של הנתבעת 1 וצירופו לכתב התביעה מיותר ולא סביר.

לטענת המשיבה, נתבעת 1 בכתב הגנתה מכחישה את הבטחותיו של המבקש למשיבה ומתנערת, מהתחייבות שנאמרה בטענה כי אינה מצויה בהסכם עמה.

לטענתה, חוק השליחות, תשכ"ה- 1965, מסדיר את פעולותיו של שלוח הפועל בחריגה מפעולת השליחות ומסדיר את זכותו של צד ג', לתבוע מן השלוח את נזקו.

המבקש, פעל כשלוחה של נתבעת 1 ועל דעתה, הרי שעל נתבעת 1 היה לקחת את הייצוג של המבקש כאורגן החברה וכשלוחה ואם תימא כי המבקש חרג משליחותה של הנתבעת 1 הרי זכאית התובעת לתבוע ממנו במישרין את נזקה.

דיון

מחיקה על הסף הינה בסמכות ביהמ"ש, כאשר בין השאר כאשר הכתב לא מראה עילת תביעה  - ויש למנוע דיוני סרק ובעיקר כשחוסר העילה בולט לעין או שניתן לחסוך בדרך זו עדויות רבות (ע"א 292/68 יפת ושות' בע"מ נ' איסטווד פד"י כג (1) 604, 608).

השאלה שביהמ"ש שואל את עצמו, היא אם התובע יוכיח את כל הנטען בכתב התביעה, טענה לטענה האם מערכת עובדתית זו מוכרת על פי חוק כלשהו ככזו, שיש להעניק בגינה סעד משפטי המבוקש בכתב התביעה.

הכלל הוא שביהמ"ש יעדיף תמיד הכרעה עניינית על פתרון דיוני, כאשר פתרון דיוני מכריע את גורל התביעה.( ע"א 693/83 שמש נ' רשם המקרקעין ת"א ואח' פד"י מ'(2) 668). על כן, ביהמ"ש נוקט בזהירות וביד קמוצה במחיקת תביעה מחמת העדר עילה.

כחוט השני, עוברת בפסיקה ההלכה, שמחיקה או דחייה על הסף ננקטות רק בלית ברירה, שכן "פתרון ענייני של כל מחלוקת לגופה, הינו לעולם עדיף. רצוי על כך שביהמ"ש יעדיף תמיד דיון ענייני בפלוגתא על פני פתרון דיוני פורמליסטי אשר מהווה לפעמים סוף פסוק לתיק קונקרטי אולם איננו סוף הדרך מבחינת המשך ההתדיינות.

לצורך בחינת השאלה האם למחוק את כתב התביעה בהעדר עילה יש להניח שכל מה שטען ב"כ התובעת הוכח והאם אז לא יזכה התובע בסעד המבוקש (ע"א 280/84 עפרי נ' מ"י  פד"י מ (3)  358).

ביהמ"ש ימחק תביעה על הסף רק כאשר ברור כי בשום פנים ואופן אין התובע יכול לקבל על יסוד הטענות המבססות את תביעתו, את הסעד המבוקש. ביהמ"ש ישתמש בסמכותו זו במקרים יוצאי דופן (ע"א 35/83 חסין נ' פלדמן פד"י לז(4) 721, 724 ).

עם זאת, כאשר מתברר כבר בשלב מוקדם, כי גם אם יצליח התובע להוכיח את העובדות המועלות על ידו בכתב התביעה, לא יהיה זכאי לסעד המבוקש על ידו, באין הוראת חוק המצדיקה זאת לא יהיה טעם להשמיע ראיות והתוצאה המשפטית בכל מקרה תהיה הידועה מראש.

כאשר ברור על פני הדברים שגם אם יוכיח התובע כל הנטען בתביעתו עדיין אין בו עילת תביעה טובה, תימחק התובענה (ע"א 163/84 מ"י חב' העובדים העברית השיתופית בע"מ, פד"י לח'(4) 1, 8 ).

המבחן הקובע אם גילה כתב התביעה עילה נוסח בפסיקה כך:

"פרשת התביעה מגלה עילה אם התובע, בהנחה שיוכיח את העובדות הכלולות בתביעתו, זכאי יהיה לקבל את הסעד המבוקש על ידו" (ראה: ע"א 109/49 פ"ד ה 1585).

העדר עילת תביעה הוא פגם המתגלה על פני כתב התביעה עצמו מקריאת המסמך, כך שאפילו אם יצליח התובע להוכיח את כל העובדות להן טען בכתב התביעה, הוא לא יצליח להוכיח את "העובדות העיקריות המהוות את עילת התובענה" כלשון תקנה 9(5) לתקנות סד"א, ולכן לא יוכל לזכות בסעד שביקש, והתביעה תדחה. ואולם בית המשפט צריך לנהוג בזהירות בהשתמשו בכוחו למחוק כתב תביעה מחמת חוסר עילה, ולכן אם קיימת אפשרות קלושה שהתובע יזכה בסעד שתבע, לא מוחקים את כתב התביעה על הסף, אלא אם הוברר ללא צל של ספק כי התובע אינו יכול להצליח בתביעתו. במקרה כזה, אין טעם לאפשר לו את בירור התביעה. ראה: ספרו של כב' השופט ד"ר י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי, (מהדורה שביעית, 1995) עמ' 396-383. (כבוד השופטת לבהר שרון בת"א (תל-אביב-יפו) 1442/03 - ויטראז' מרכז אירועים בע"מ נ' הפדרציה למוסיקה ישראלית וים תיכונית בע"מ. תק-מח 2004(3), 3672, עמ' 3673 ).

לא ניתן לקבוע בשלב זה האם המבקש חרג מגבולות תפקידו כשלוח של נתבעת 1 ועל כן לא ניתן לקבוע בשלב זה, שאם תוכיח המשיבה את כל המפורט בכתב התביעה לא תזכה לסעד המבוקש. 

החלטה