החלטה בתיק א 48715/05

בפני בקשה למתן רשות להתגונן נגד תביעה בסדר דין מקוצר, על סך 7,906 ש"ח.

1.         בכתב התביעה נטען כלדלהן:

א.         התובעת היא חברה ציבורית העוסקת בהוצאת עיתונים יומיים, מקומונים, כתבי עת וכו'. המבקש הוא אחד מהמנהלים והבעלים של עסק בשם "נגריה ושיש עין ראפה".

ב.         התובעת פרסמה בעיתונים שבהוצאתה בעבור הנתבע מודעות ו/או פרסומים אחרים, בעלות של 7,080 ש"ח, בעבורן לא שילם.

ג.          לכתב התביעה צורפו העתקים של הזמנת עבודה וכן חשבונית מס.

2.         המבקש הגיש בקשה למחיקת כותרת ולמתן רשות להתגונן (בש"א 182496/05). בתצהיר התומך בבקשה נטענו, בין היתר, הטענות הבאות:

א.         הנתבע לא רכש ולא הזמין מהתובעת שירותי פרסום כלל. שמו של הנתבע ו/או חתימתו אינם מופיעים בהזמנה שצורפה לכתב התביעה או בכל מסמך אחר. ההזמנה נערכה על ידי אחיו של הנתבע, מר אחמד ברהום, לשם פרסום הנגרייה במקומון "כל הזמן".

ב.         מעיון בהזמנה עולה, כי המחיר הסופי לכל עמוד פרסום נקבע על סך 1,656 ש"ח כולל מע"מ. כמו כן, במכתבה של התובעת מיום 9/9/03, מציינת נציגת התובעת את המחיר הנכון אשר סוכם לכל עמוד פרסום במקומון.

לאור זאת, אין זה ברור כיצד התובעת מצרפת חשבוניות לכתב התביעה בהן מופיעים סכומים גבוהים בהרבה, בניגוד לסיכום המפורש שהושג ביחס למחירו של כל עמוד פרסום.

ג.          בסיכום מפורש שהושג בין הצדדים נקבע, כי לאור העובדה שמדובר בפרסום בעל תוכן משתנה מעת לעת נדרש "אישור המזמין" בטרם פרסום המודעה במקומון, כתנאי להתחייבויותיו של המזמין כלפי התובעת.

דא עקא, בניגוד לסיכום מפורש זה אישרה המשיבה פרסום מודעות אשר תוכנן לא אושר על ידי הנתבע והמודעות פורסמו שלא על דעתו.

החשבוניות שצורפו לכתב התביעה, הוצאו בגין פרסומים במועדים שלגביהם לא התקבלו אישורי המזמין לפרסום.

3.         בתחילת הדיון בבקשה למתן רשות להתגונן, ויתר ב"כ הנתבע על טענת היעדר היריבות ועל הבקשה למחיקת כותרת. הנתבע נשאל שאלה אחת וב"כ הצדדים סיכמו את טענותיהם.

דיון

4.         בפסק הדין בע"א 9654/02 חב' האחים אלפי בע"מ ואח' נ' בנק לאומי לישראל, חזר בית המשפט העליון על ההלכות בדבר מתן רשות להתגונן:

"מטרתו של סדר הדין המקוצר היא למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק, שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו... לענין זה, די לו למבקש רשות להתגונן מפני תביעה שהוגשה נגדו בהליך של סדר דן מקוצר, אם יראה כי בפיו הגנה אפשרית נגד התביעה, ולו בדוחק, כדי שבית המשפט ייעתר לבקשתו, שכן גם מי שסיכויו להצליח בטענותיו מועטים ורחוקים זכאי ליומו בבית המשפט, להבדיל ממי שהגנתו "הגנת בדים"... לשון אחרת, אם הראה הנתבע הגנה לכאורה, אין בודקים בשלב זה כיצד יצליח להוכיח את הגנתו ואין בודקים את טיב ראיותיו... עם זאת, אין מבקש הרשות להתגונן רשאי להסתפק בהעלאת טענות כלליות בתצהירו, אלא עליו להיכבד ולהיכנס בתצהירו לפרטי העובדות שעליהן הוא מבסס טענות ההגנה שלו..." (פסקה 6 לפסק הדין).

5.         ב"כ התובעת הסכים במהלך טיעוניו, שיש לתת רשות להתגונן באשר לטענה לפיה הוסכם על תשלום של 1,656 ש"ח לעמוד פרסום ולא 2,360 ש"ח, כפי שמפורט בחשבוניות.

6.         טענה נוספת היא, שהתובעת ביצעה את הפרסומים מבלי שנתן הסכמתו וללא ידיעתו ואישורו של הנתבע או אחיו.

            על פי נספחי הבקשה נראה, כי היתה קיימת פרקטיקה של אישורים לגבי הפרסומים והנתבע זכאי לקבל רשות להתגונן גם בטענה זו.