החלטה בתיק א 48492/05

בפניי בקשה למתן צו גילוי מסמכים ספציפיים.

לטענת המבקשת, בכתב התביעה נטען כי משיב 1 העביר את פעילות חברת פ.גרף יבוא   (1988) בע"מ (להלן- " החברה"), אשר בשליטתו, למשיבה 2, שאף היא בשליטתו וזאת במטרה להתחמק מתשלום השקים שהוציא המשיב באמצעות החברה.

לטענתה, נטען בסעיף 8 לכתב הגנתם של המשיבים, כי שתי החברות פעלו במקביל וכי לא הועברה כל פעילות מ"החברה",  למשיבה 2.

מטרת גילוי המסמכים המבוקשים הינה להראות כי המשיב 1, העביר את פעילותו מ"החברה" למשיבה 2 ובין היתר ניתן ללמוד, מי היו עובדי 2 החברות ("החברה" ומשיבה 2), מי היו לקוחותיהן וספקיהן ומהו נפח הפעילות של כל חברה וחברה בתקופה הרלבנטית.

לטענתה, המשיבים מבקשים להסתיר ראיות ומסמכים הרלבנטיים לבירור התובענה, מסמכים שחובה היה עליהם לגלותם כבר עם הגשת כתב הגנתם. המסמכים נחוצים לבירור השאלות השנויות במחלוקת ולבירור האמת.

המשיבים בתגובתם, מתנגדים לבקשה. לטענתם המבקשת הגישה את תביעתה נגדם, בגין שקים אשר נמסרו ע"י "החברה" שהיא אוחזת ואלה חוללו. טענתה העיקרית של המבקשת כנגד המשיבים היא, חיובם האישי בשל הרמת מסך.

לטענתם, שתי החברות הוקמו זמן רב לפני מועד מסירת השקים, נשוא תובענה זו ופעלו במקביל.

טענת המבקשת, בדבר העברת הפעילות מ"החברה" למשיבה 2, טענה סתמית היא, הקובעת מסקנה מבלי להביא ראיה להוכחתה. המבקשת מנסה לדוג מסמכים שאין להם כל קשר למחלוקת.

בנוסף, המבקשת אינה מסבירה כיצד המסמכים המבוקשים על ידה, קשורים למחלוקת בתביעה, שזה תנאי בסיסי לקבלת הבקשה.

המסמכים המבוקשים הינם מסמכים כספיים חסויים, של שתי החברות והמשיבים אינם רואים את ההצדקה לחשיפתם.

לטענתם, זמני פירעונם של השקים היה בנובמבר 2004, מדוע מסמכים משנת 2003 ותחילת 2004, יש לגלותם.

לאור הנטען מתנגדים לבקשה.

דיון

תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 [תיקון אחרון: 19/9/04]

112. צו גילוי מסמכים [131 ,123(א)]

בית המשפט או הרשם רשאי, לפי בקשת בעל דין, ליתן צו לפי טופס 10, המורה לבעל דין אחר לגלות בתצהיר ערוך לפי טופס 11, מה הם המסמכים הנוגעים לעניין הנדון המצויים, או שהיו מצויים ברשותו או בשליטתו ושאותרו על ידו לאחר חקירה ודרישה; בית המשפט או הרשם רשאי לסרב לבקשה או לדחותה לזמן אחר, או ליתן כל צו אחר שייראה לו מתאים, בין דרך כלל ובין לסוגים של מסמכים.

ההליך של גילוי מסמכים על פי תקנה 112, שניתן במסגרת סמכויות העזר הנתונות לבית המשפט, נועד לאפשר לבעל דין לדעת מראש אלו מסמכים רלוונטיים מצויים בידי יריבו, לרבות מסמכים שאין בעל הדין שכנגד מתכוון להגיש כהוכחה במשפט.

הכוונה היא הן "למסמכים מזיקים", העלולים לפעול לרעת המבקש גילוי מסמכים ואשר יהיה עליו להפריכם או להסבירם והן "למסמכים מועילים", שתוכנם עשוי לתמוך דווקא בגרסתו של המבקש (ע"א 27/91 קבלו נ' ק' שמעון, עבודות מתכת בע"מ, פ"ד מט (1) 450, 458ו).

נקודת המוצא העקרונית לעניין גילוי מסמכים והעיון בהם במשפט היא גילוי מרבי, שכן המשפט עומד על האמת וביסוד ההליך השיפוטי עומדת חשיפת האמת. גילוי האמת משרת את אינטרס הצדדים בהבטיחו עשיית משפט והוא משרת את אינטרס הציבור בהבטיחו את תקינות פעילותה של המערכת החברתית כולה. עם זאת, אין הזכות לעיון בלתי מוגבלת, לצדה עומדות טענות חיסיון שהדין והפסיקה מכירים בהן (רע"א 4999/95 Alberici International  נ' מדינת ישראל, פ"ד נ (1) 39,44א-ג).

הכלל הוא, שבהתדיינות אזרחית יש להבטיח גילוי רחב ככל שניתן של מידע הרלוונטי למחלוקת הנדונה בבית המשפט. אך כלל זה אינו ניצב בדד. כנגדו ניצבים ערכים אחרים, ובהם יעילות ההליך המשפטי, הגנה על אינטרסים לגיטימיים של הצד המגלה ומניעת פגיעה באינטרסים של צדדים שלישיים. האיזון ההולם בין עקרונות אלה נגזר מנסיבותיו של כל מקרה, רע"א 2534/02 שמשון נ' בנק הפועלים בע"מ, פ"ד נו (5) 193.