בפני בקשת רשות להתגונן שהוגשה כנגד תביעה בסדר דין מקוצר על סך 4,280 ש"ח.
התובעת מנהלת מוסך בהרצליה.
לטענתה, חברת "ספוינט ספורט איכות חיים בע"מ" אשר הנתבע משמש כערב להתחייבויותיה, הזמינה ביצוע תיקונים כאלו ואחרים במכוניות שבחזקתה והתובעת ניאותה לבצע את אותם התיקונים.
מכיוון שמדובר בסדר דין מקוצר, הראתה התובעת כי מדובר בתביעה לסכום קצוב הנתמך בראיות בכתב ומשכך עומדת בתנאים להגשת תובענה בסדר דין זה.
הנתבע טען בבקשת הרשות להתגונן מטעמו כי קיימת אישיות משפטית נפרדת שהיא בעלת הרכב עליו בוצעו התיקונים ולחברה זו הוא איננו חתם על ערבות ולכן אין לבוא אליו בטענות.
הנתבע נחקר על תצהירו והצדדים סיכמו את טענותיהם המשפטיות.
דיון
אמנם מצויים אנו בהליך של סדר דין מקוצר אך גם בזאת, אין על ביהמ"ש להיחפז ולעשות שימוש בסמכותו להכריע בתובענה אלא אם ברור הדבר ונעלה מכל ספק כי לנתבע אין סיכוי להצליח בהגנתו. (
ראה ע"א 465/89 גדעון בן צבי נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ פ"ד מה(1), 66, 70).
בחינת בקשותיו של הנתבע אינה מצריכה לעת עתה לפסוק בדבר טיב טענותיו וזכויותיו של הנתבע אלא אך לבחון האם יש בטענה זו או אחרת לכאורה כדי להצדיק את בירורה, קרי, האם יש בתצהירו של הנתבע יחד עם חקירתו הנגדית עילה חוקית לכאורית בעלת משמעות אשר אם תוכח במשפט תוכל להוות הגנה ראויה לגרסתה של התביעה. (
ראה ע"א 478/75 חנה אנגלנדר נ' יצחק אשכנזי . פ"ד ל(3), 437, 443).
לעניין זה חייב ביהמ"ש לצאת מנקודת הנחה כי המצהיר דובר אמת, אא"כ נתבדו דבריו לחלוטין בחקירה נגדית, במקרה זה האחרון, יהיה על ביהמ"ש למנוע את סיכול מטרתו של ההליך ע"י העלאת טענות סתמיות מטעם הנתבע (הגנת בדים), ואשר כל מטרתן נועדו ע"מ למנוע מהתובע את היתרונות הדיוניים אשר מוקנים לו ע"י הגשת תובענה בסדר דין מקוצר.
(ע"א
86/66
מנחם פריטל ואח' נ' החברה להנדסה חקלאית בישראל בע"מ ואח' פ"ד כ(2) 520, 522).
בכל אלו יש כדי ליצור איזון בין הרצון והצורך להעניק לתובעים יתרונות דיוניים לבין הרצון שלא לקפח את הגנתם של נתבעים ולאפשר להם את יומם בביהמ"ש.
טעמים אלו ועוד אוזכרו כבר בהכרעותיו של בית משפט זה ולדידי, עיקרן אחד הוא - באם ניתן ואפשר יהיה לברר ולמצות את טענותיו של הנתבע בבית המשפט, ראוי, ומן הדין הוא כי ימוצו ההליכים בדרך זו ואין על בית המשפט לשלח אותו מעם פניו אם הקניית מירב המהימנות לדבריו, הקלושים ככל שאפשר, אך המתיישבים, באופן סביר, עם נסיבותיו העובדתיות של המקרה, מורים על קיומה של הגנה חוקית ולכאורית מול טענות התובע.
בשלב זה, עלינו לזכור כי אין מוטלת על הנתבע החובה, לשכנע את השופט בצדקת דבריו או כי יזכה בעתיד בהליך השיפוטי אלא אך כי גרסתו מציבה "נקודה הגיונית" בה ניתן להיאחז על מנת להפריך את טענות התביעה (ד. בר-אופיר
סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה (פרלשטיין-גינוסר, מהדורה רביעית, תשנ"א) 86).
ב"כ התובע טוען כי הנתבע הסכים בחתימתו על ערבות אישית לתשלום החובות. מאידך גיסא, חוזר ב"כ הנתבע המלומד על עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת ושאין לראות בחתימותיו כוויתור על עיקרון זה, וכי הוא ערב רק לחובות "ספרינסופט איכות חיים בע"מ" ולא לחברת "ג'.טי.אס" שעשתה הסכם ליסינג עם בנק איגוד בע"מ, שהוא הבעלים החוקי של הרכב.
הנתבע נחקר על נסיבות תיקון המכונות אך התחמק בחקירתו ממתן תשובות ברורות לנושאים הלוטים בערפל: לא הסביר מתי הרכב היה בשימושו ומתי לא, התחמק ממתן תשובה האם הוא זה שהכניס את הרכב למוסך והשאיר חוסר בהירות בכל הנוגע ליחסים בין החברות הנ"ל , מי הם בעלי מניותיה ובעלי השליטה בהם, מה הקשר בין החברות ודרך הטיפול ברכבים של החברות.
לאחר שעברתי על טענות הצדדים, תוך הפנמת השיקולים שצוינו לעיל, הנני עושה חסד עם הנתבע, בהחלטתי להעניק לו רשות להתגונן.
מאחר ומסתמנת נטייה להחמיר עם הנתבע בפרט כאשר הגנתו לוקה בחוסר בהירות וחוסר פירוט
(ראה ע"א 680/89 - בן אבו שיווק והפצה נ' בנק המזרחי המאוחד - פ"ד מה (3)
757 וכמו-כן ראה ע"א 519/65 - ברזילי נ' קשת, פ"ד כ (2) 141, וכן ע"א 244/66, מזרחי נ' בראון, פ"ד כ(4) 90, וכן - ע"א 38/77, צימרינג נ' גורדין, פ"ד לא (3) 401), הנני משתמש בסמכותי על פי תקנה 210 לתקנות סדר דין אזרחי ומתנה את מתן רשות להתגונן בהפקדת ערובה בסך
3,600 ש"ח בקופת בית המשפט, תוך 30 יום מהיום וזאת על ידי הפקדת מזומנים או ערבות בנקאית בלתי מותנית, צמודה למדד, ומתחדשת ללא מגבלת זמן.
במידה ולא יופקד הפיקדון תוך המועד הנ"ל תדחה בקשת רשות להתגונן וב"כ התובע רשאי יהיה להגיש פסיקתא לבית המשפט.
במידה ויופקד הפיקדון יועבר התיק לפסים של סדר דין מהיר וישמע בדיון מקדמי בתאריך ה-
29.1.2007
, שעה
15:00.
תשומת לב ב"כ הצדדים להוראות תקנות סדר הדין האזרחי, המתייחסות לתביעות בסד"מ, שניתנו בהם רשות להגן והועברו לפסים של "הליך מהיר".