החלטה בתיק א 47334/07

א. מבוא :

בפני בקשה להבאת ראיות לסתור את קביעת הועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי (להלן: " מל"ל"), אשר הוגשה מטעם הנתבעת, היא המבקשת.

התובע (להלן: "המשיב") נפגע ביום 15/05/06, בתאונת דרכים, אשר הוכרה כתאונת עבודה (להלן: "התאונה"). המשיב הופיע בפני ועדה רפואית של המל"ל, אשר קבעה כי נותרה לו נכות אורטופדית, בגין פגיעה בברך שמאל, בשיעור 5% .

לטענת המבקשת, הנכות שניתנה לתובע בגין פגיעה בברך שמאל אינה קשורה לאירוע התאונה כלל ועיקר ובנוסף, נוכח ממצאי הבדיקה הקלינית היה על הועדה לקבוע כי לא נותרה בתובע כל נכות בגין חבלה בברך שמאל.

התובע מתנגד לבקשה.

ב . טענות הצדדים

לטענת המבקשת, תלונתו הראשונית של התובע עלתה לראשונה רק כשניים עשר ימים לאחר התאונה וכי הוועדה בפרק סיכום ומסקנות לדו"ח מציינת כי בדו"ח המיון "אין אזכור של פגיעה בברך", אולם הנכות ניתנה לאור העובדה שוועדה אחרת במוסד, שאינה ועדה רפואית ושלא בדקה את התובע, הכירה בפגיעה בברך כחלק מהפגיעה, ולא הוועדה עצמה שאמורה הייתה לנתח בעצמה המסמכים הרפואיים, או לכל הפחות להסביר מדוע קיבלה מסקנות אותה ועדה.

המבקשת סבורה כי נפל פגם מהותי היורד לשורשו של עניין בהחלטת וועדת המל"ל בדבר קביעת נכותו של המשיב בגין התאונה, שהרי מדובר באי הפעלת שיקול דעת עצמאי של הועדה.

כמו כן, טענה המבקשת, כי ממצאי הבדיקה כפי שנכתבו ע"י הוועדה, ראוי כי יפורשו כתקינים.

לפיכך, טוענת המבקשת כי נוכח העדר קשר סיבתי בין תלונות התובע ביחס לברך שמאל ובין התאונה מחד ונוכח ממצאי הבדיקה הקלינית היה על הוועדה לקבוע כי לתובע לא נותרה כל נכות כתוצאה מן התאונה.  עצם קביעת הנכות בנסיבות, כך נטען, מהווה פגם מהותי, היורד לשורש העניין ומחייב לכן הבאת ראיות לסתור.

מנגד, טוען המשיב שטענת המבקשת כי תלונתו הראשונה של התובע ביחס לברך שמאל באה לעולם רק ב- 28/05/06 אינה נכונה ומטעה, שכן " לאחר אירוע התאונה שב התובע לביתו בכוחות עצמו, אולם משהחריפו כאביו הזמין לביתו רופאה מ"ביקור רופא" אשר לאחר בדיקה החליטה לפנותו לחדר מיון". ובאבחנת הרופאה מביקור רופא מיום התאונה, נכתב מפורשות: " ברך שמאל אין נחיות כאבים חזקים מאוד", והתובע הופנה למיון ביה"ח איכילוב, משם שוחרר עם המלצות להמשך טיפול.

לטענתו, קיים תיעוד רפואי גם מיום 21/05/06, המציין באבחנה: Lt knee foot , ולכן טענות המבקשת אינן נכונות.

בנוסף, לטענת המשיב אף במסמך ההכרה מטעם הביטוח הלאומי נכתב מפורשות כי הפגיעות שהוכרו כתוצאה מהתאונה הנן: חבלה בכף הרגל וברך שמאל, ולפיכך ביקש לראות בקביעת המל"ל קביעה ראוייה ורצינית ולדחות המבקשת.

ג. דיון

סעיף 6 ב' סיפא לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 קובע, לעניין הבאת ראיות לסתור:

" ואולם בית המשפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו".

הלכה פסוקה היא כי ההיתר להבאת ראיות לסתור את קביעת דרגת הנכות שעל פי דין, מיועד למקרים חריגים ומיוחדים. בית המשפט הצביע על שני סוגי טעמים עיקריים העשויים בין היתר להצדיק מתן היתר כזה:

א.      טעמים משפטיים - כאשר ההליך על פי דין היה נגוע בפגם מהותי כמו פגיעה בכללי הצדק הטבעי.

ב.      טעמים עובדתיים - כאשר חל שינוי משמעותי במצבו של הנפגע מאז נקבעה נכותו על פי דין ועד למועד הדיון המשפטי.