החלטה בתיק א 46331/01

1.                   התובע עתר בתביעתו לחייב את הנתבעות לפצותו בגין נזקי גוף שנגרמו בת.ד. מיום 13.6.00 ו- 18.8.00.

2.                   הצדדים הגישו תחשיבים לסיום ההליך בפשרה ובהתאם ניתנה החלטת 5.3.06 הכוללת הצעה, המשקללת כלל הנתונים לסיום ההליך, ביחס לשתי תאונות.

הצעת ביהמ"ש מהווה למעשה הצעה מזכה ביחס לצדדים בהיותה משקללת נתונים שהוצגו בתחשיבי נזק לרבות נתוני סיכוי/סיכון.

בהחלטה נקבע כי על הצדדים למסור עמדותיהם במועדים נקובים, התיק נקבע לתז"פ למתן החלטה/פס"ד. בעה"ד חויבו לוודא הכנסת הודעה, אם זו מוגשת, לתיק ביהמ"ש במועדים שננקבו.

ההחלטה נמסרה כדין.

3.                   התובע מסר הודעה במועד המקבלת את ההצעה, כמפורט, לסיום ההליך.

הנתבעות נמנעו מלהשיב ובהתאם לכך נקבעה הסכמתן וניתן תוקף פס"ד למוצע (פסה"ד מיום 22.5.06).

4.                   ביום 30.5.06 הגישה המבקשת "בקשה מוסכמת" לביטול פסה"ד המבקשת טענה כי מחדלה באי קיום ההחלטה נעשתה בשל "שגגה" ובשל "טעות" לא ביקשה אורכה. הבקשה לא התקבלה, הוחלט כי אין בבקשה טעם המצדיק, בעובדה ובמשפט, ביטול פסה"ד, הבקשה לא נתמכה בתצהיר. הסכמת הצדדים כשלעצמה אינה אלא אחד מכלל השיקולים ולא בהכרח העיקרי שבהם. (החלטה מ 30.5.06)..

ב-5.6.06 , הגישה המבקשת "בקשה חוזרת" אליה צורף תצהיר פרקליט המבקשת המציין כי הטעם למחדל באי קיום החלטת ביהמ"ש הינו בשל "שגגה" ובשל "טעות גרידא" לא התבקשה אורכה.

הבקשה לא התקבלה, הוחלט כי אין בבקשה החוזרת ובתצהיר המצורף לה כדי להצדיק שינוי ההחלטה. (החלטה מ- 7.6.06).

ב- 13.6.06 שבה המבקשת ומגישה בקשה (בש"א) לביטול פסה"ד ולה מצורף תצהיר הפרקליט כאמור.

בהמשך הגיעה תגובת המשיב לפיה הסכמתו נטענת לביטול פסה"ד היתה מלכתחילה מותנית בביטול כלפי המבקשת והמשיבה כאחד וכן בקבלת הצהרת המבקשת לפיה, אם יבוטל פסה"ד, לא תטיל לפתחה של המשיבה את הנכות שנקבעה בהתיחס לתאונה לה אחראית המבקשת.

המשיבה הודיעה כי היא מתנגדת לביטול פסה"ד, היא הסכימה להצעת ביהמ"ש הכלולה בהחלטת 5.3.06 ומסיבה זו נמנעה מלהגיב שכן ההחלטה ציינה כי המנעות מתגובה תחשב הסכמה, ההצעה הכלולה בהחלטה "ראויה" והמבקשת מנסה לגרור אותה להליכי סרק ולפיכך עומדת היא - המשיבה - על תקפות פסה"ד.

הבקשה (בש"א) לא נעתרה, כמפורט בהחלטת 3.7.06, אך נוכח האמור בה, ביחס לכך שב"כ המשיב כן מסכים לבקשה ויש אפשרות לסיומו ביניהם בפשרה, אפשרתי לב"כ התובע להגיב.

המשיבה הודיעה כאמור כי היא מתנגדת והמשיב שב והודיע על הסכמה מותנית ומסויגת.

המשיב הוסיף כי התנהלות המבקשת בהגשת בקשה חוזרת ונשנית אינה ראויה והיה עליה להגיש בר"ע או ערעור משבקשתו לא נעתרו, מה שלא נעשה.

5.                   לאחר שעיינתי בבקשה, בתצהיר ובכלל החומר בתיק ונתתי דעתי לטענות ב"כ הצדדים, נמצא שיש להעדיף את טענות ועמדת המשיבים, בנסיבות הענין, בהיבט עובדתי ומשפטי, כאחד.

פסה"ד בעניננו נותן תוקף להסכמה שהשתכללה בין הצדדים ביחס לסכום שהוצע ע"י ביהמ"ש לסיום ההליך, המייתר את המשך ההליכים, בהתבסס על נתוני הצדדים.

המשיבה מסכימה כי שכלול ההסכמה נובע מהאמור בהחלטת 5.3.06. אופן זה של הסכמה משתכללת נהג ונוהג בבתי המשפט (ר' לדוגמא  החלטת כב' השופט גרסטל מיום 11.12.01 בבר"ע 2341/01 ועוד). הצעת ביהמ"ש הכלולה בהחלטה הנוקטת דרכי ביצוע, מחייבת את הצדדים בהיותה החלטה שיפוטית ובהיותה הצעה מזכה למעשה.