החלטה בתיק א 45026/05

1.         ביום  7.3.2006 הגיש המשיב כנגד המבקשים ואחרים כתב תביעה מתוקן, ובו נטען כי המבקשים הם יורשיו של המנוח מאיר פרימו הרשום כבעלי הזכויות בשיעור של ¼ מחלקה 101 בגוש 3740, וכי מכוח התחייבותו של המנוח על המבקשים לשלם לתובע, המשיב, שכ"ט עו"ד בסך של 44,653 ש"ח, עבור שירותים משפטיים אותם העניק להם, לטענתו, כמפורט בכתב התביעה.

2.         בבקשה שבפני עותרים המבקשים לדחיית התביעה על הסף כנגדם בהעדר יריבות.

הדיון בבקשה התקיים בפני ביום 31.5.2006 ובמהלכו נחקרו המצהיר מטעם המבקשים, מר יצחק פרימו, והמשיב בעצמו.

            אחרון סיכומי המשיב הוגש לתיק בית המשפט ביום 28.1.2007.

3.         בבקשתם זו שבפני, טוענים המבקשים כי דין התביעה להידחות על הסף משני טעמים עיקריים, הטעם הראשון ולפיו - לטענת המבקשים הופסקה ההתקשרות בין החברה לפיתוח אדמות ציוני בולגריה בע"מ , המשיב, לבין המוריש.

      הטענה השנייה היא כי התביעה התיישנה.

התיישנות

טוענים המבקשים כי מועד התגבשות עילת התביעה של המשיב הינו במועד אישור התוכנית מתאר המחוזית בשנת 1994, וטוענים הם כי בידיהם ראייה מוצקה לכך בדמות מכתבו של המשיב, המהווה הודאת בעל דין, ועל כן מועד התגבשות עילת תביעתו של התובע נולד בשנת 1994.

המשיב מצידו טוען - וכך בכתב תביעתו - כי התחייבותו למתן השירותים המשפטיים למנוח, פרימו ז"ל, מולאה עם קבלת תוקף לתכנית המפורטת בר/ 1/109 ביום 13.8.98, ועל כן התביעה כלל לא התיישנה.

בית המשפט לא יכריע בשאלה עובדתית זו טרם שמיעת מלוא סל הראיות:

המשיב, התובע, מבקש להעיד את אדריכל שרמן על חווה"ד שלו על מנת לשכנע את בית המשפט בדבר פרשנויות הוראות תכנית המתאר כאמור; ואלו המבקשים מציגים מיני ראיות שונות שבידיהם התומכות בטענתם כי התביעה התיישנה, אולם ראיות אלה על בית המשפט לבחון את פרשת הראיות עצמם ולא בהליך הביניים שכן המדובר במכתב של המשיב המהווה לטענתם הודאת בעל דין ממנה עולה כי העילה התגבשה עוד בשנת 1994.

לפיכך, בשלב זה של הבקשה לסילוק על הסף - אין בית המשפט בוחן את עילת ההתיישנות הנטענת אלא באספקלריא של כתב התביעה ובלבד.

והיה ויעלה בידי המשיב להוכיח טענתו על פי כתב התביעה, הרי לכאורה, עילת התביעה נולדה לאחר 13.8.1998 (ולמעשה מספר ימים לאחר מכן עם מתן תוקף לתכנית שפורסמה). על כן בשלב זה נדחית טענת ההתיישנות, ואולם אין מניעה לשוב ולהעלותה בפרשת הראיות.

טענת העדר יריבות

טענתם של המבקשים להעדר יריבות סומכת על מכתב מאת החברה לפיתוח אדמות ציוני בולגריה בע"מ, שלפיו נדרש אביהם המנוח של המבקשים לסלק חובו לחברה בסך 558 ש"ח לקרן הוצאות תוך 30 ימים ואם לא ישלם, תבוטל חברות ובחברה; טוענים המבקשים כי אביהם סירב לשלם לחברה את ההוצאות ואף שילם למשיב על חשבון שכר טרחתו והוצאותיו סך של 400 ש"ח. מכאן - טוענים המבקשים כי למעשה החברה ביטלה את חברותו של אביהם עקב אי תשלום לחברה.

טענה זו - אפילו נכונה היא - איננה יכולה להוות בסיס לקביעת העדר יריבות בשלב מקדמי זה של הדיון. הכלל הוא כי היריבות נקבעה על פי הנטען בכתב התביעה - המתבסס על מסמך הנחזה להיות כתב התחייבות חתום בידי אביהם של הנתבעים.

יתר על כן - המבקשים טוענים כי עקב סירובו של אביהם, המוריש, לשלם את חובו לקרן הוצאות של החברה, הופסקה חברותו בחברה אלא שטענה זו - התקשה המצהיר, פרימו יצחק, לעמוד מאחוריה בחקירתו על תצהירו, לאחר שלא ידע להצביע על הקשר בין אביו המנוח לבין החברה לכתחילה, ומה ההשלכות של הפסקת חברות ובחברה על היחסים המשפטיים בין אביו המנוח לבין המשיב כאן.

יתר על כן, בחקירתו בבית המשפט, לא ידע מר יצחק פרימו להסביר את מהות הקשר המשפטי בין אביו המנוח לבין החברה ועל כן בשלב זה לא שיכנע את בית המשפט כי אכן נותקה והופסקה ההתקשרות בין החברה והמשיב לבין אביו המנוח בכל שנגע את טיפולם במגרש כפי שהותנה בהתחייבות.

כאמור, בשלב זה של הדיון בבקשה לסילוק על הסף, מניח בית המשפט, כי המערכת העובדתית לה טוען המשיב בכתב תביעתו, בהנחה שתוכח,  מקימה לו עילה - והיה ויסתרו המבקשים את טענתו של המשיב כי המכתב ששלחה החברה לאביהם המנוח ובו "איימה" עליו על הפסקת חברותו בחברה מעולם לא מומש ;

טענת המשיב לפיה פעל בהרשאה מטעם אביהם של המבקשים מכח יפוי כוח נוטריוני בלתי חוזר , לא נסתרה בשלב זה ופתוחה הדרך לנסות ולקעקע אותה אך בשלב הראיות.