החלטה בתיק א 43247/05

בפניי בקשת רשות להתגונן, בפני תביעה כספית על סך של 49,278 ש"ח. הבקשה הוגשה ע"י הנתבע 2.

עסקינן בתביעה כספית, אשר הוגשה בהליך של בסדר דין מקוצר, בגין אי פירעון יתרת חובה של נתבעת 1, אשר נתבע 2 היה ערב לחובותיה.

טענות נתבע 2 (להלן - המבקש)

לטענתו, היו בבעלותו 40% ממניות נתבעת 1. בעלי המניות האחרים בנתבעת 1 הייתה חברת גלהד, אשר לה 60% ממניות הנתבעת 1.

נתבעת 1 פתחה חשבון עו"ש בסניף המשיבה ביום ה-25.06.02. ביום פתיחת  החשבון, נתבקש המבקש להמציא הן את חתימתו האישית והן את חתימת בעל המניות הנוספת ומנהליה על ערבות אישית - דרישה שסורבה מכל וכל על ידי המבקש.

בעת שחתם על המסמכים לפתיחתו של החשבון לא בא זכרו של המסמך אשר מכוחו מבקשת המשיבה לחייבו באופן אישי בחיוביה של נתבעת 1, כעולה מהמסמך עצמו שנולד חודשים ארוכים לאחר מכן.

לימים חפץ המבקש ליטול הלוואה לשם רכישת רכב מסוג פולקסווגן גולף.

לשם כך פנה המבקש לסניף המשיבה לקבלת הלוואה, שנעשתה מהחשבון האישי אותו ניהל על שמו.

חודשים ספורים לאחר מכן, נתבקש על ידי פקידה מסניף המשיבה  להגיע לשם חתימה על מסמכים, משביקש לדעת באיזה מסמכים מדובר, נמסר, כי מדובר בחשבונות הנוגעים לחשבונו האישי. המבקש בתום לב, האמין שהמסמך עליו חתם, נועד עבור חשבונו האישי. לא הובא לידיעת המבקש ולא הוסבר לו כי הוא חותם על ערבות עבור חיובי נתבעת 1 בחשבון נשוא התובענה.

המבקש מדגיש, כי לו ידע כי הוא חותם על ערבות אישית לטובת נתבעת 1 , לא היה חותם  עליו. לטענתו, המשיבה ביצעה מצג שווא והטעיה אשר הובילה לחתימתו של המבקש על ערבות לטובת נתבעת 1.

לטענת המבקש, בעת חתימתו על כתב הערבות, לא הופיע במבוא עבור מי הערבות והכיתוב היה ריק.

לטענת המבקש, המשיבה פעלה בניגוד גמור לכללי התנהגות בין בנק ללקוח, בכך שלא הובהר/הוסבר למבקש כי הוא חותם על מסמך כערב לחובות נתבעת 1, כאשר התנגד בכל העת לקבלת חבות שכזאת.

טענות המשיבה

המשיבה הינה חברה רשומה המנהלת עסקי בנקאות בישראל.  הנתבעת 1 ניהלה חשבון אצל המשיבה ביום ה-25.06.02 חתמה על תנאים כלליים לניהול חשבון. חשבונה של נתבעת 1 עמדה ביתרת חובה , ולא נפרעה עד ליום הגשת התביעה. ביום 02.12.05 חתם המבקש על כתב ערבות מתמדת בלתי מוגבלת בסכום לאבטחת כל חוב לפיו ערב המבקש כלפי המשיבה לכל חובות נתבעת 1 והתחייב לשלם למשיבה ולשפותה בגין כל הסכומים המגיעים או שיגיעו למשיבה מאת נתבעת 1 ללא כל סכום .

המשיבה פנתה בכתב הן למבקש והן לנתבע 1 בדרישה כי ישלמו את חובם, אולם פניה זו לא נענתה.

דיון

הלכה פסוקה היא, כי בחינת בקשותיו של הנתבע, ע"י ביהמ"ש בהליך של סדר דין מקוצר,  אינה מצריכה לפסוק בדבר טיב טענותיו וזכויותיו של הנתבע, אלא אך לבחון האם יש בטענה זו לכאורה כדי להצדיק את בירורה, קרי, האם יש בתצהירו של הנתבע יחד עם חקירתו הנגדית הגנה לכאורה בעלת משמעות אשר אם תוכח במשפט תוכל להוות הגנה ראויה לגרסתה של התביעה.

ע"א 2418/96 כלפו (ישראל) בע"מ נ. בנק למסחר בע"מ פד"י מז (5) עמ' 133

ע"א 478/73 אנגלנדר נ. אשכנזי, פד"י ל(3) 437

ע"א 544/81 ,604 מנחם קיהל בע"מ נ. סוכנו. המכוניות לים התיכון בע"מ, פד"י לו (3)518

לעניין זה חייב ביהמ"ש לצאת מנקודת הנחה, כי הנתבע דובר אמת, אא"כ נתבדו דבריו לחלוטין בחקירה נגדית, במקרה זה האחרון, יהיה על ביהמ"ש למנוע את סיכול מטרתו של ההליך ע"י העלאת טענות סתמיות מטעם הנתבע (הגנת בדים), ואשר כל מטרתן נועדו ע"מ למנוע מהתובע את היתרונות הדיוניים אשר מוקנים לו ע"י הגשת תובענה בסדר דין מקוצר.

אין ביהמ"ש נדרש, בשלב זה, כחלק מהאלמנטים המשפיעים על הכרעתו, למשקלן ומהימנותן של הראיות ובנוסף, בשלב זה על ביהמ"ש לייחס את מלוא המהימנות לגרסתו של הנתבע אשר לא נסתרה לחלוטין בחקירתו הנגדית על ידי בא כוח התביעה.