החלטה בתיק א 42254/06

בפניי בקשה למתן רשות להתגונן.

הנתבע מס' 3 הינו אביו של הנתבע מס' 2. הנתבע מס' 2 הינו הבעלים של החברה הנתבעת מס' 1.

טענות הנתבע:

הנתבע טוען כי חתם על הערבות לבנו בשל לחץ שהפעיל עליו מנהל הסניף לחתום , כשהוא מבין שאם לא יחתום לבנו ערבות בחשבון החברה, התובע לא יכבד שיקים שנמשכו בחשבונו שלו.

הנתבע טוען כי מנהל הסניף אמר לו שלבנו יש 100,000 ש"ח פיקדון וכי הוא חותם על ערבות ל - 100,000 ש"ח, ובכל מקרה ימומשו הפיקדונות לפני שיפנו אליו כערב.

הנתבע טוען כי התנהגות התובע מהווה התניית שירות בשירות, כיבוד השיק בתנאי שיחתום על הערבות.

הנתבע טוען כי לא קיבל כל הסבר על מה הוא חותם, הוא לא ושלט בקריאה וכתיבה.

הנתבע טוען כי התובע לא גילה לו שהחברה בקשיים כלכליים, והוטעה לחשוב כי מצב החברה היה תקין.

עוד נטען כי התובע לא גילה לנתבע כי הוא ערב יחיד.

לפיכך, הנתבע טוען כי יש ליתן לו רשות להתגונן.

טענות התובע:

התובע טוען כי יש לדחות את הבקשה.

התובע טוען כי הנתבע הודה שידע כי הוא חותם על ערבות, הודה ואישר כי חתם על מסמכים המפרטים את המידע המלא בדבר מצבה של החברה נכון למועד הערבות.

התובע טוען כי הטענות הינן סתמיות ונטענו בעלמא.

התובע טוען כי הנתבע אינו עומד בנטל המוטל עליו לפרט את טענותיו, ודבריו סותרים את המסמכים שהוא חתם עליהם בזמם אמת.

התובע טוען כי ביהמ"ש צריך לדחות את התופעה כיום שאנשי עסקים ממולחים עומדים וטוענים בפני ביהמ"ש כי לא יודעים על מה הם חתמו, התובע טוען כי בפנינו טענות סרק.

לפיכך, עותר התובע כי ביהמ"ש יורה על דחיית הבקשה.