החלטה בתיק א 41465/03

בפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין שניתן ביום 22.9.05, לפיו חויב המבקש לשלם למשיב סכום כספי.

הבקשה אינה נתמכת בתצהיר.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה, שוכנעתי להעדיף את טענות ועמדת המשיב.

עסקינן בתביעה לחיוב הנתבע להשיב ולהעביר אל התובע תגמולי ביטוח אשר הועברו לידיו מכוח פוליסה, שהוצאה על-ידי הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ, בגין נזקי גוף אשר אירעו לתובע במהלך משחק כדורגל, עת עצר התובע כדור בגופו, בעט בו, התמוטט ואיבד את הכרתו וזו לא שבה אליו, למרבה הצער, עד היום.

המבקש חולק על מסקנות ביהמ"ש ועל פרשנותו את פוליסת הביטוח ולשיטתו, " עיכוב ביצועו של פסה"ד מתבקש כדי למנוע מהמבקש נזק בלתי הפיך בעליל שכאשר יתקבל הערעור לא יהיה בידי התובע, המשיב, במצבו להשיב את מה שיקבל. מנגד, לא יגרם למשיב נזק מעיכוב ביצוע פסה"ד".

לטענת המשיב " המבקש סומך הבקשה בנימוק לפיו בכוונתו להגיש ערעור על פסק הדין וכי לא יהא בידי המשיב במצבו להשיב את מה שיקבל אם וכאשר יתקבל ערעורו. ייאמר מייד, כי לא די ב"הצהרה" כגון דא, כדי להביא לעיכוב ביצוע פסק הדין. לא זו אף זו על המבקש מוטלת חובה להניח תשתית עובדתית מוצקה באשר להיעדר יכולת כלכלית של המשיב המצדיקה היעתרות לבקשתו...".

כן סובר המשיב כי סיכויי ההצלחה של המבקש קלושים. המשיב מציין כי הכלל הוא שאין מעכבים ביצוע פסק דין  כספי, כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיב, הוא הזוכה בפסק הדין, בתגובתו סוקר המשיב את המסגרת הנורמטיבית ומציין גם כי הבקשה אינה נתמכת בתצהיר.

דיון

מכוח תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן:" התקנות") הכלל הוא כי הגשת ערעור או בקשת רשות ערעור אינה מעכבת את ביצועו של פסק הדין שמערערים עליו. יחד עם זאת, מכוח תקנה 467 רשאי בית המשפט אשר נתן את פסק הדין לצוות על עיכוב הביצוע (ראה: י. זוסמן " סדרי הדין האזרחי", מהדורה שביעית, עמ' 895).

ההלכה כפי שנקבעה הינה, איפוא, כי מי שזכה בדינו זכאי לממש את פרי זכייתו, ועל המבקש לעכב את ביצוע פסק הדין מוטל לשכנע את בית המשפט בקיום נימוק המצדיק סטייה מן הכלל (ראה: בש"א 3158/91, פלאטו שרון נ' קומפני פרייזן , פד"י מה (5) 499, 503).

סטייה כאמור מוצדקת בהתקיים שני תנאים מצטברים:

א.      כי למערער סיכויים טובים להצליח בערעור.

ב.      אם לא יעוכב הבצוע והערעור יתקבל, יהיה זה קשה מאוד להשיב את המצב לקדמותו.

ראה גם: בש"א 216/89, אברהמי ובניו נ' חב' לבניין בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ , פד"י מג (2) 172, 174, (להלן: " עניין אברהמי") בש"א 8240/96, חנני נ' פקיד שומה חיפה , פד"י נ (5) 403.

בע"א 9296/03, אהרוני נ' מנשה , קבע כב' השופט י. טירקל כי " יודגש, כי כאשר מדובר בחיוב כספי, הנטייה היא שלא לעכב את ביצועו של פסק הדין...".

עוד נקבע שם כי השיקולים בדבר סיכויי הערעור והנזק הצפוי תלויים זה בזה,  ומושפעים זה מזה.

מחד, במידה ובית המשפט סבור כי שיקולי הערעור קלושים פוחת משקלו של השיקול השני, מאידך, במידה ולא ניתן להעריך את סיכויי הערעור, יעבור מרכז הכובד אל השיקול השני.

על פי הבקשה, ב"דעת המבקש להגיש..." ערעור. ממילא לא צורף עותק שכזה, אף לא טיוטה ולא ניתן לעמוד על נימוקי הערעור, על טענות המבקש ועל איכות ומשקל הטענות.

בית המשפט אשר נתן את פסק-דינו, בדונו בסיכויי הערעור, נוטה להעריך כי סיכויי הערעור נמוכים וכך גם במקרה דנן, בפרט בהיעדר כתב ערעור וטיוטה. אני מסכים איפוא עם טיעוני המשיב כי המבקש לא הניח תשתית של ממש להראות סיכויי הצלחה בערעור.

בשאלת החזרת המצב לקדמותו, כבר נפסק כי כאשר עסקינן בחיוב כספי גרידא, וזו למעשה תכלית פסק הדין, אין נטייה לעכב ביצועו של פסק הדין, באשר לרוב אין המדובר בנזק בלתי הפיך שלא ניתן לתקנו, לבד ממקרים בהם יש בידי החייב לשכנע כי לא יוכל להיפרע מהזוכה, אם יצליח בערעור (ראה: עניין אברהמי לעיל).