א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
|
40651-06
03/09/2008
|
בפני השופט:
אליהו בכר
|
| - נגד - |
התובע:
1. עיזבון המנוח עלי אחמד עואודה ז"ל
2. עואודה הינד
3. עואודה אחמד
עו"ד דוד קולקר
|
הנתבע:
1. הראל חברה לבטוח בע"מ
2. מסאלחה אחמד
3. קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים
עו"ד משה זילברברג
עו"ד חיים מנדלבאום
|
|
בהחלטה זו נדרש ביהמ"ש לשאלת מתן היתר נהיגה ברכב,היתר מפורש והיתר מכללא,לשם קביעת חבות מבטחת או קרנית לחילופין.
1.
מבוא:
בתאריך 15.4.06, בסביבות השעה 16:00, בכביש המוביל מנצרת לשפרעם, נהג הנתבע 2 (להלן: "
הנהג" או "
הנתבע 2") רכב מסוג פיאט אונו, מס' רישוי 47-076-05 (להלן: "
הרכב"), ולידו ישב המנוח עלי אחמד עואודה ז"ל (להלן: "
המנוח").
בין הרכב לרכב אחר (להלן :"
הרכב המעורב האחר" או "
המונית") ארעה תאונת דרכים,
בה מצא המנוח את מותו.
עיזבון המנוח והוריו הגישו תובענה זו תחילה כנגד מבטחת הרכב ונהג הרכב, ולאחר מכן צורפה קרנית כנתבעת נוספת, לאור טענת הנתבעת 1 בכתב הגנתה המקורי, ולפיה הנתבע 2 עשה שימוש ברכב ללא נטילת רשות בעליו, באופן המסיר ממנה כל חבות לנזקי התובעים.
הצדדים הגיעו להסכמה בשאלת שיעור הנזק ותשלומו, הסכמה שקיבלה תוקף של פסק דין חלקי בתאריך 16.3.08, ולפיה שילמו הנתבעות 1 ו-3 לתובעים, כל אחת, הסך של 375,661 ש"ח, כמימון ביניים.
כמו כן, הסכימו כי שאלת החבות תמשיך ותתברר, ובהתאם להכרעה בה, תיערך התחשבנות בין הנתבעות 1 ו-3, להשבת הסכומים שעל הצד המפסיד לשלם לצד הזוכה.
בכך למעשה, הסתיימה המחלוקת שבין התובעים לנתבעים, ונותרה המחלוקת שבין הנתבעים, בינם לבין עצמם, ובין הנתבעת 3 לצד ג', באשר לחבות.
לאחר שהתקיים דיון בנושא החבות, הוגשו סיכומים מטעם הנתבעת 1 והנתבעת 3, וחלף המועד להגשת סיכומי הנתבע 2/צד ג', כאשר אלה בפועל לא הוגשו על ידו, נפנה ביהמ"ש ליתן החלטתו.
מסמך זה מוכתר בכותרת "החלטה" אך מאחר ובסעיף 1 ד' לפסק הדין החלקי, ביקשו הצדדים לערוך התחשבנות ביניהם בנושא ההוצאות לאחר החלטה זו של ביהמ"ש, מה שמחייב קיום קד"מ נוסף לעניין זה.
ככל שהצדדים יגיעו להסכמה אף בעניין זה, בעקבות ההכרעה דנן, תימסר הודעה מתאימה, ובכך יסתיימו המחלוקות בתיק זה.
2.
טענות הנתבעת 1:
כמצויין לעיל, טענה הנתבעת 1 בכתב הגנתה, כי "הנתבע 2 נטל את הרכב ללא רשות, לאחר שהדבר נאסר עליו מפורשות, כאשר הנהיגה הייתה ללא רשות בעל הפוליסה". לפיכך,הוא נהג ברכב בזמן התאונה ללא כיסוי ביטוחי כדין,לאור האמור בחלק א' סעיף 3לתעודת החובה ולפיו רשאים לנהוג ברכב "
כל אדם אשר נוהג לפי פקודת בעל הפוליסה או ברשותו". מכאן שדין התביעה כנגדה להידחות.
הנתבעת 1, סמכה ידיה על תצהירה וחקירתה בביהמ"ש, של בעלת הרכב, הגב' חורייה מסאלחה (להלן: "
בעלת הרכב"), חקירת בעלה של הגב' מסאלחה בביהמ"ש, מר עלאא מסאלחה (להלן: "
עלאא"), וכן תצהירו וחקירתו בביהמ"ש של הנתבע 2, נהג הרכב.
בעלת הרכב הצהירה:
"
ביום התאונה בוצעו שיפוצים בביתנו, אני ובעלי שהינו בבית ואחמד מסאלחה נכנס הביתה ולקח ללא רשותנו את מפתחות המכונית שהיו תלויים על מתלה ליד דלת הכניסה.
אחמד לא ביקש ולא קיבל את רשותנו להשתמש ברכב, ולקח את המפתחות על דעת עצמו, מבלי ששמנו לב לכך.
4. ברצוני לציין כי אחמד מעולם לא ביקש להשתמש ברכב לנסיעות פרטיות, ולא קיבל רשות לכך, ובפעמים הבודדות בהן נהג ברכב, היה זה לאחר שניתן לכך אישורנו למטרת הבאת הרכב למוסך בו עבד, המצוי בקרבת ביתנו".