החלטה בתיק א 40276/06

בפניי בקשה למתן רשות להתגונן.

תחילה הוגשה בקשה במסגרת בש"א 170660/06, ולאחר שניתנה רשות הוסף לבקשה תצהיר משלים, ראה החלטתי מיום 13.12.06.

כמפורט בהחלטה הנ"ל, הסתבר כי לטובת יתרת החוב בחשבון שועבד רכב, הרשום על שם בנה של הנתבעת,  הרכב נתפס ומומש על ידי שלטונות מס הכנסה.

רק לאחר המתנה ארוכה, ולאחר החלטות ביהמ"ש בעניין, הועברו הכספים בגין מימושו של הרכב, לטובת החשבון נשוא התובענה.

לפיכך, התמשך ניהול הבש"א עד כה.

המצהירה נחקרה על תצהירה, ובאי כוח הצדדים הגישו סיכומיהם בכתב.

טענות הנתבעת:

טענה ראשונה מתייחסת לרשלנות התובע במימוש הבטוחה.

הנתבעת טוענת כי הואיל ולטובת החשבון ניתנה בטוחה, התובע במחדלו לא ידע כי ניתנה הבטוחה, לא פעל כדי למנוע מכירת הרכב על ידי שלטונות מס הכנסה, ובכך גרם לנזק לבטוחה, ולכן יש להפחית את שוויו של הרכב מכל יתרה בחשבון.

טענה שנייה בפי הנתבעת הינה כי היא כלל אינה בעלת החשבון.

לטענתה, החשבון נפתח על שמה בידיעתו המלאה של התובע, כחשבון שהבעלים האמיתי שלו הינו בנה של הנתבעת, מר אייל עידן.

הנתבעת טוענת כי בנה היה מוגבל בהגבלה מבנק ישראל ועל מנת שיוכל לנהל חשבון נפתח החשבון על שמה, כאשר בנה לא היה מיופה כוח בחשבון.

כל מסמכי החשבון נעשו למראית עין, בהסכמתה ובידיעתה המלאה של סגנית מנהל הסניף הגב' עליזה סונינו, אשר ידעה ויזמה את פתיחת החשבון.

לטענתה כל הפעולות בחשבון נעשו על ידי בנה ולא על ידה, בחתימתו של בנה בידיעת התובע ובהסכמתו.

פנקסי השיקים נמסרו לבנה, אייל עידן, ולא לה, וכרטיסי החיוב אושרו בחתימתו למרות שהוא כלל אינו מורשה חתימה בחשבון.

לאור כל האמור לעיל עותרת הנתבעת להורות כי תינתן לה רשות להתגונן.

טענות התובע:

התובע טוען כי בפנינו הגנת בדים פשוטו כמשמעו.

לטענת התובע, גם אם כל טענותיה של הנתבעת יסתברו כאמת, הרי לאור תצהירה היא פתחה חשבון בעבור בנה, משום שהיה מוגבל בחשבונו, ולמעשה עשתה עימו קנוניה, וכעת טוענת כי על יסוד אותה קנוניה שעשתה עם בנה היא מופטרת מתשלום החוב.