החלטה בתיק א 39395/06

בפניי בקשת הנתבעת, באמצעות בעלה (להלן: "המבקשת") ליתן רשות להתגונן בפני תביעה כספית שהוגשה בגין יתרת חוב בחשבון המבקשת, בטענה שבחשבונה נעשו ע"י המשיב ועובדיו מעשים הגובלים במעשים פליליים.

לטענתה, נגרם להם נזק כבד ובלתי הפיך. ב"כ המשיב תוך שגר גס, התקשר אליה ,הציג עצמו כנציג המוסד לביטוח לאומי וטען שמגיע לה כספים וזאת על מנת לדעת את כתובתם. מניה שהייתה ברשותם ששווייה 35,000 ש"ח נמכרה ע"י המשיב בסך 3,500 ש"ח בלבד, נוצרה יתרת חובה גבוהה ומשכך כל הוראות הקבע חזרו ונגרם להם נזק רב.

לגרסתה, למרות שאין בחזקתה כרטיס אשראי, נגבית ממנה עמלה בעבורו.

לטענת המשיב יש לדחות את הבקשה בטענה שאין למבקשת כל טענת הגנה. באם למבקשת טענות כנגד מעשים פליליים שביצעו עובדיו לכאורה, היה עליה  להגיש תלונה למשטרה.

דיון

הלכה פסוקה היא, כי בחינת בקשותיו של המבקש ע"י ביהמ"ש, בהליך של סדר דין מקוצר, אינה מצריכה לפסוק בדבר טיב טענותיו וזכויותיו של המבקש, אלא אך לבחון, האם יש בטענה זו לכאורה כדי להצדיק את בירורה, קרי, האם יש בתצהירו של המבקש יחד עם חקירתו הנגדית הגנה לכאורה בעלת משמעות אשר אם תוכח במשפט תוכל להוות הגנה ראויה לגרסתה של התביעה. (ע"א 2418/96 כלפו (ישראל) בע"מ נ. בנק למסחר בע"מ, פד"י מז (5) עמ' 133).

לעניין זה חייב ביהמ"ש לצאת מנקודת הנחה, כי המבקש דובר אמת, אלא אם כן נתבדו דבריו לחלוטין בחקירה נגדית. במקרה זה האחרון, יהיה על ביהמ"ש למנוע את סיכול מטרתו של ההליך ע"י העלאת טענות סתמיות מטעם המבקש (הגנת בדים) ואשר כל מטרתן נועדו על מנת למנוע מהתובע את היתרונות הדיוניים אשר מוקנים לו ע"י הגשת תובענה בסדר דין מקוצר.

אין ביהמ"ש נדרש, בשלב זה, כחלק מהאלמנטים המשפיעים על הכרעתו, למשקלן ומהימנותן של הראיות ובנוסף, בשלב זה על ביהמ"ש לייחס את מלוא המהימנות לגרסתו של המבקש, אשר לא נסתרה לחלוטין בחקירתו הנגדית על ידי בא כוח התביעה. 

מבקש רשות להתגונן חייב להיכנס לפרטי העובדות ואין סיפק בידיו להישען ולהעלות אך רמזים וחשדות ללא כל בסיס ראייתי, תצהיר מעיין זה או כזה המנוסח באופן כוללני החסר פרטים רלוונטיים וחיוניים להבהרת נושא ההגנה אינו יכול לשמש בסיס לקבלת רשות להתגונן (ע"א 543/86, ע"א 424/86).                                    

"בבקשת רשות להתגונן אין מקפידים עם המבקש ובית המשפט יטה להיעתר לבקשה אפילו המדובר בהגנה דחוקה" (כבוד השופט דוד בר "סדר דין מקוצר בהלכה פסוקה" מהדורה שביעית(2004 )מעודכנת ומתוקנת הוצאת פרלשטיין-גינוסר, עמוד 171 ).

לטענת המבקשת היא אינה חייבת דבר למשיב ויתרת החובה בחשבונה החלה עם מכירת סכום שהיה משועבד למשיב  לצורך קבלת האשראי ממנו.

" בית המשפט יתן רשות להתגונן אם התצהיר מגלה הגנה אפשרית ואף אם אפשרות זו הינה רחוקה. אולם על הנתבע לפרט בתצהירו את העובדות שעליהן הוא מבסס את הגנתו... בית המשפט יבחן רק את השאלה אם גרסת הנתבע בהנחה שתוכח יש בה עילת הגנה בפני תביעת התובע.כדי לקבל רשות להתגונן, על המבקש להראות כי תצהירו מגלה קודם כל עובדה או עובדות אשר יכולות , בהנחה שהן נכונות, להוות בסיס כלשהו לטענה משפטית ראויה....נראה כי דחיית הבקשת רשות להתגונן על פיה בלבד,תעשה רק כאשר הבקשה והתצהיר אינם מגלים הגנה כלשהי ואפילו לא הגנה דחוקה...אולם אם הנתבע במהלך חקירתו משמיט בעצמו את היסוד לעובדה שהוא טוען לה, רשאי השופט להסיק שהגנתו היא הגנת בדים ואין להיענות לבקשה" (כבוד השופט דוד בר אופיר "סדר דין מקוצר בהלכה פסוקה" מהדורה שמינית (2006 )מעודכנת ומתוקנת הוצאת פרלשטיין-גינוסר, עמוד 157-155 ,182-185  ).

אין בתצהירה של המבקשת כל פירוט מהי אותה מניה מדוברת, מתי ומדוע נמכרה לאחר ששועבדה, מה הייתה היתרה בחשבון עובר למכירה, מה קרה לאחר המכירה ומהי הסיבה שהוראות הקבע הוחזרו ע"י המשיב.

התצהיר התומך בבקשה הינו סתמי, אין בו כל טענת הגנה ולא הובאה בפניי כל פירוט מהם המעשים הגובלים במעשים פליליים להם טונת המבקשת ו/או אסמכתא למעשים אותם היא מייחסת למשיב.

טענת המבקשת למעשים הגובלים בפלילים טעונה פירוט מלא ומדויק.

לא הובאה בפני כל טענת הגנה לכאורה והגנתה היא "הגנת בדים".

אני דוחה את בקשת הרשות להתגונן.

                                       פסק דין

הנתבעת תשלם לתובע סך 11,370 ש"ח בצירוף ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

בנוסף תשלם הנתבעת הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 1,500 ש"ח בצירוף מע"מ כחוק.