החלטה בתיק א 39351/07
|
א בית משפט השלום תל אביב-יפו |
39351-07
6.1.2008 |
|
בפני : נועה גרוסמן |
|
| - נגד - | |
|---|---|
|
: אלמועתז באללה אחמד יעקוב עו"ד עותמאן |
: חברת גלאור בע"מ עו"ד ע'אליה |
| החלטה | |
בפני בקשה לחיוב התובע בהפקדת ערובה לתשלום הוצאות הנתבעת.
העובדות:
על פי הנטען, התובע הינו תושב העיר רמאללה שבגדה המערבית.
לטענת הנתבעת, היא נטלה נגדו פסק דין בבית המשפט השלום בתל-אביב לביצוע שני שיקים.
החוב בתיק ההוצל"פ שמספרו 1-05-16693-03, עומד על סך של כ- 130,000 ש"ח אך עדיין לא שולם מאומה.
אי לזאת, מביעה הנתבעת חשש כי לא יהיה באפשרותה לגבות מאת התובע את הוצאותיה בסיום ההליך הנוכחי ומכאן הבקשה לחיובו בהפקדת ערובה.
התובע טען מנגד, כי סיכויו לזכות בתביעה הם טובים וזאת נוכח כתב התביעה המגובה בחוות דעת שמאי ומנימוקי התביעה עצמם.
העובדה שהתובע הוא תושב השטחים, אינה אמורה, שלעצמה, לחסום את זכותו הטבעית לגישה לערכאות. מפנה הוא לאסמכתאות משפטיות הולמות ובהם להלכת ע"ע 1424/02 פתחי אבו נאסר נ' סנט פטר (בית הדין הארצי לעבודה) מיום 6.7.03.
שם נקבע, מפי כבוד השופטת נילי ארד, כי ככלל אין להטיל חיוב בהפקדת ערובה על תובע, רק משום היותו תושב הרשות, אלא יש לבחון כל מקרה לגופו ועל פי נסיבותיו.
עוד הפנה התובע להלכת בר"ע 4211/02 משרד הביטחון נ' מוחמאד עלי אלצבארנה, מפי כבוד השופט גל, שם נקבע כי לאחר חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחרותו נשתנתה סוגית האיזון בסוגיה זו של הפקדת ערובה לטובת צידו של התובע, וכל כיוצא באלה אסמכתאות השזורות לאורך התגובה.
עוד הצביע התובע על כך שהבקשה אינה נתמכת בתצהיר ועל כן, אין לשעות אליה.
לטענתו אין ממש בטענה, כי לא המציא את מען מגוריו. הרי התובעת ניהלה עימו עסקים תקופה ארוכה ומען מגוריו ידוע לה היטב.
ניתוח משפטי:
שניים הם הפרמטרים הנחוצים לצורך חיוב תובע בהפקדת ערובה על פי תקנה 519 לתקסד"א תשמ"ד-1984:
א. קלישות התביעה.
ב. העדר יכולת להיפרע מן התובע.
הכלל הוא, כי אין להפקיד עירבון להבטחת הוצאות אלא במקרים חריגים בלבד. (ראו רע"א 2442/98 מיוחס נ' רוזן פד"י נ"ג (3) עמ' 145).
בית המשפט עושה שימוש בסמכות זו בעיקר כאשר התובע הינו תושב חוץ. אחת המטרות העיקריות להפעלת תקנה 519 היא למנוע תביעות סרק ולהבטיח תשלום הוצאותיו של הנתבע. במיוחד, כאשר נראה על ידי בית המשפט שהסיכויים להצליח בתביעה קלושים. עם זאת, אין להכביד יתר על המידה על מגישי התובענות ולהגביל את הגישה לבית המשפט רק לבעלי אמצעים. לפיכך, על בית המשפט לנהוג בנושא זה במתינות ולהפעיל בסבירות את שיקול דעתו בדבר אופן הבטחת הוצאות המשפט.
ראו בספרו של כב' השופט אורי גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי", מהדורה תשיעית, תשס"ז-2007 בעמ' 705.
התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:| הודעה | Disclaimer |
|
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי. האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר. |
|