החלטה בתיק א 38587/04

המשיבה הגישה תביעה כנגד המבקשת לתשלום סך של 655,917 ש"ח, בגין חוב מים, ארנונה ואגרת שמירה.

המבקשת היא חברה העוסקת בממכר מזון, ומחזיקה בנכס מקרקעין, ברח' רבי עקיבא בהרצליה.

המבקשת הגישה בר"ל כנגד התביעה, בה טענה כי אינה חייבת בתשלום הסכום הנדרש הימנה, מנימוקים שפורטו בבקשה ובתצהיר הנלווה אליה.

ב"כ הצדדים הגיעו להסכמה דיונית, כי המצהיר מטעם המבקשת לא יחקר על תצהירו, וההכרעה בבר"ל תיעשה על סמך המסמכים המצויים בתיק ביהמ"ש וסיכומי הצדדים.

נימוקי הבקשה

א. אי החזקה בנכס

טענתה הראשונה של המבקשת היא, כי לא היתה "המחזיק" בנכס כל העת, כמשמעות הביטוי בסעיף 1 לפקודת העיריות, ולכן אין היא חבה בחלק מהתשלום הנדרש ע"י המשיבה.

לדבריה, סך של כ- 38,109 ש"ח מתייחס לחוב, שנוצר בתקופה שבה היה הנכס מושכר לשני שוכרים שונים, שפרטיהם צוינו בסעיפים 9-11 לתצהיר, ולכן חובת התשלום חלה עליהם ולא עליה.

ב"כ המשיבה טוענת בסיכומיה, כי גם אם הושכר הנכס בתקופה מסוימת לשוכרים אחרים, עדיין חלה על המבקשת חובת התשלום בגין תקופה של למעלה מ-4 שנים, שבה היה הנכס בחזקתה, אף לדבריה היא.

עוד נטען, כי המבקשת לא השיגה על החיוב בפני מנהל הארנונה, כנדרש בסעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) התשל"ו - 1976, ולכן לא תישמע עתה טענתה, כי לא החזיקה בנכס במשך חלק מהתקופה.

בשלב הדיון בבר"ל, די לה למבקשת אם תראה הגנה לכאורה, על מנת להקנות לה זכות לקבלת רשות להתגונן. לפיכך, ומבלי להכריע בשאלה אם ראוי להתייחס לטענת "אינני מחזיק" של המבקשת, שלא נטענה קודם לכן בפני מנהל הארנונה, אני קובעת כי יש למבקשת הגנה לכאורה, בכל הנוגע לחיוב בסך 38,109 ש"ח.

החלטתי זו ניתנת, למרות האמור בע"א 4452/00 ט.ט. טכנולוגיה מתקדמת בע"מ, נ' עירית טירת הכרמל,פ"ד נו(2) 773, אליו הפנה ב"כ המשיבה בסיכומיו. רוצה לומר, אין במתן הרשות להתגונן כדי להכריע בטענת ההגנה לגופה, אלא נראה לי, כי בשלב מקדמי זה, אין לחסום דרכה של המבקשת, אך ורק בשל הטעם שלא השיגה תחילה בפני מנהל הארנונה, ולא טענה, כי לא החזיקה בנכס בחלק מהתקופה הרלבנטית, או לא הודיעה מבעוד מועד למשיבה, כי הנכס הושכר לאחר. המקום לברר טענות אלה הוא בעת בירור התביעה לגופה, ולא בשלב המקדמי של דיון בבר"ל.

ב. מרכז מסחרי כושל

טענתה השניה של המבקשת היא, כי המרכז המסחרי בו נמצא הנכס ברח' רבי עקיבא בהרצליה הוא מרכז כושל, אשר למעלה ממחצית החנויות בו סגורות.

לדבריה, התקשו בעלי העסקים לשלם את חובם בגין ארנונה, והם מצויים במו"מ עם המשיבה להקטנת שיעורי החיוב החלים עליהם.

מדובר בטענה סתמית, שנטענה על ידי המבקשת עצמה כלאחר יד ובחצי פה. גם אם נכונה העובדה, שמדובר במרכז מסחרי כושל, אין בכך כדי להצדיק הימנעות מתשלום חוב ארנונה במשך שנים ארוכות.

אם אכן התנהל מו"מ עם המשיבה, אין ספק כי הוא לא צלח ולא הושגה הסכמה לגבי הפחתת הארנונה.

אני קובעת, איפוא, כי אין בטענה זו כדי להצביע על הגנה לכאורה, ודינה להידחות.

ג. סכום החוב אינו מפורט

המבקשת טוענת, כי בכתב התביעה אין פירוט באשר לשטחי הנכסים, סיווג השימוש בהם והבחנה בין שטח עיקרי לשטח משותף.

המבקשת סבורה, כי כתב התביעה לוקה בחסר גם בנוגע לקרן החוב והריבית בהם חויבה, וטוענת כי דרישתה מיום 18.8.04 לקבלת פרטים לא נענתה כלל. לדבריה, בהתאם לחישובים שנערכו על ידה, עליה לשלם סכום נמוך בהרבה מהסך הנתבע, ויש להעמידו על סך של 125,401 ש"ח, ולחילופין 184,801 ש"ח, או לחילופי חילופין סך של 404,262 ש"ח. חישוביה של המבקשת נסמכים על תכנית מדידה, שנערכה עבורה ע"י חברת מטרופולין בע"מ (נספח ה' לבקשה). לפיכך טוענת המבקשת, כי   יש ליתן לה רשות להתגונן.

ב"כ המשיבה טוענת בסיכומיה, כי המבקשת לא פנתה לקבלת פרטים אודות התביעה, אלא לאחר הגשת הבר"ל, ולכן אין מקום להתייחס לדרישה זו.