1. בקשה לחייב את התובעים בערובה להבטחת תשלום הוצאות הנתבעת על פי תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984.
רקע
2. המשיבים הגישו כנגד המבקשת תביעה בגין נזקי הגוף שנגרמו ביום 11.5.04 למשיב 1 (קטין בן 13.5 בעת הפגיעה) כתוצאה מפגיעת ירי שבוצע על ידי חיילי צה"ל, ובגין הפסדי ממון שנגרמו למשיבים 2 ו-3 בגין טיפולם במשיב 1.
המבקשת טענה לפטור מאחריות לפי סעיף 3 לחוק הנזיקין האזרחיים (אחריות המדינה), התשי"ב - 1952, בנימוק כי במידה והמשיב נפגע מירי של כוחות צה"ל, הרי שהיה זה במהלך פעולה מלחמתית.
3. בבקשה זו, המבקשת עותרת לחייב את המשיבים בערובה מאחר ולטענתה, היא לא תוכל להיפרע הוצאותיה במידה והתביעה נגדה תידחה, שכן המשיבים מתגוררים מחוץ לתחום השיפוט של מדינת ישראל, בעיר עזה שבשטחי הרשות הפלשתינית. לטענתה, אין כל אפשרות לאכוף גביית כספים מחייבים ברשות הפלשתינית, והמשיבים לא הצביעו על נכסים בישראל מהם תוכל לפרוע הוצאותיה במידה והתביעה כנגדה תידחה. עוד לטענתה, יש סיכויים טובים כי התביעה תידחה.
4. לטענת המשיבים, יש לדחות את הבקשה. לטענתם, אין לחייב בהפקדת ערובה אלא לעיתים נדירות ובנסיבות חריגות אשר אינן מתקיימות בענייננו. לטענתם, נוכח מצבם הכלכלי הקשה, חיובם בהפקדת ערובה משול לסגירת שערי בית המשפט בפניהם ולפגיעה אנושה בזכותם למצות את זכויותיהם. כן טוענים המשיבים כי סיכויי התביעה מצויינים.
דיון
5. תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת:
"(א) בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר,לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע".
ככלל, בבואנו לבחון חיוב תובע בערובה, יש בראש ובראשונה להתחשב בזכותו הבסיסית של התובע לפנות לערכאות, גם אם הינו חסר אמצעים. אין לחסום מתובע חסר אמצעים את הגישה לערכאות רק בשל עוניו. ראה בר"ע 544/89
אויקל בע"מ פד"י מד(1) 647 וכן ראה י. זוסמן, סדר דין האזרחי, מהדורה שביעית, 1995, ע"מ 899:
"אין בית המשפט משתמש בשיקול דעתו לחייב תובע במתן ערובה מטעם זה בלבד שהתובע עני ולא יוכל לשלם את הוצאות הנתבע, אם תדחה התביעה".
כן ראה כב' הרשם אוקון (כתוארו אז) בבה"ן 6857/00
יוליה רוטה נ' מרק נצבטייב, פ"ד נד(4) , ע"מ 707.
6. יש אף רואים בזכות הגישה לערכאות כזכות הנעלה על חוקי היסוד כפי שנאמר על ידי כב' השופט חשין בע"א 733/95
ארפל נ' קליל תעשיות, פ"ד נא(3) 577:
"דעתי-שלי היא, כי זכות הגישה לבית-המשפט אין היא זכות-יסוד במובנו הרגיל של המושג זכות-יסוד. שייכת היא למיסדר נורמות אחר בשיטת המשפט. ניתן לומר - וכך אומר אני - כי נעלה היא על זכות-יסוד. לא עוד, אלא שקיומה הינו תנאי הכרחי וחיוני לקיומן של שאר זכויות-היסוד. זכות הגישה לבית-המשפט הינה צינור החיים של בית המשפט. התשתית לקיומם של הרשות השופטת ושל שלטון החוק".
7. מאידך גיסא - אין להתעלם מזכותו הבסיסית הלגיטימית של הנתבע להיפרע מהתובע בגין הוצאותיו. לפיכך, יש לבחון כל מקרה לגופו תוך איזון ראוי בין האינטרסים של הנתבע, לבין זכותו החוקתית של התובע לפנות לערכאות.
8. בית המשפט יעשה שימוש בסמכותו לחיוב תובע בהפקדת ערובה להוצאות הנתבע, בעיקר במקרים בהם התובע מתגורר בחו"ל, ואין לו נכסים בארץ מהם יוכל הנתבע להיפרע בגין הוצאותיו אם תידחה התביעה (רע"א 2241/01
נינה הופ נ' ידיעות תקשורת בע"מ
ו-4 אח', תק- על 2001 (2), ע"מ 537). כן ראה י' זוסמן, שם בע"מ 900.
בנוסף למקום מגוריו של התובע, על בית המשפט לשקול שיקולים רלוונטיים נוספים כגון, סיכויי התביעה ומצבו הכלכלי של התובע, וכל מקרה ייבחן לפי נסיבותיו, הן בשאלה האם יש מקום להורות על הפקדת ערובה והן בשאלה איזו סוג ערובה תופקד ומה גובהה (ראה רע"א 6066/00
חאלד אעדילי נ' חב' סלקום ישראל בע"מ, תק-על 2001(2), 154, ניתן ביום 17.4.2001).
מן הכלל אל הפרט;
9. כאמור, המשיבים הינם תושבי העיר עזה. על פי הפסיקה, תושבי הרשות הפלשתינית, נחשבים לצורך יישום תקנה 519, כתובע המתגורר בחו"ל (רע"א 2146/04
מדינת ישראל נ' עזבון המנוח באסל נעים איברהים תק-עליון 2004 (2), 2287 וכן ראה פסק דין חאלד לעיל).