החלטה בתיק א 36527/05

בפני בקשת רשות להתגונן כנגד תביעה בסדר דין מקוצר.

התובע הינו תאגיד בנקאי.

הנתבעים ניהלו חשבון עו"ש אצל התובע וצורך כך חתמו על הסכם ניהול חשבון עו"ש.

הנתבעים לא עמדו בהתחייבויותיהם כלפי התובע בכל הנוגע לסילוק חובם ונוצר לחובם יתרה שלילית בסך של 30,701 ש"ח.

כל פניותיו של התובע אל הנתבעת בדבר סילוק החוב לא נענו.

בבקשת הרשות להתגונן טענו הנתבעים, שהינם בני זוג, כי החוב נוצר עקב תאונת דרכים קשה שבה היה מעורב הנתבע 1 שבעקבותיה הפסיק לעבוד ומקורות הכנסותיהם צומצמו ולמרות זאת התובע אפשר להם את משיכות הכספים וחריגה מהמסגרת.

לטענת הנתבעת 2 קרן החוב עמדה על סך של 8,000 ש"ח בלבד ומשגדל החוב לסך של 13,000 ש"ח פנתה לתובע בבקשה להגיע להסדר לפיו ישלמו כל חודש סך של 500 ש"ח דא עקא התובע דחה את בקשותיה ומשכך החוב גודל שכן צובר הפרשי הצמדה וריבית.

הנתבעת 2 טענה כי מצבם הכלכלי קשה מאד, וכי ייגרם להם עוול גדול באם ביהמ"ש ידחה את בקשת הרשות להתגונן ויאפשר נקיטת הליכי הוצאה לפועל נגדם.

דיון:

הקריטריונים המנחים את ביהמ"ש בבואו ליתן רשות להתגונן, אינם מצריכים לעת עתה לפסוק בדבר טיב טענותיו וזכויותיו של הנתבע אלא אך לבחון האם אם יש בטענה זו או אחרת לכאורה כדי להצדיק את בירורה, קרי, האם יש בתצהירו של הנתבע יחד עם חקירתו הנגדית עילה חוקית לכאורית בעלת משמעות אשר אם תוכח במשפט תוכל להוות הגנה ראויה לגרסתה של התביעה. ( ראה ע"א 478/75 חנה אנגלנדר נ' יצחק אשכנזי , פ"ד ל(3), 437, 443).

בעניין זה נקבע כי די אם יראה הנתבע הגנה אפשרית ומשתמעת בדוחק רב על מנת להצדיק את מתן הרשות להתגונן. ואולם, על אף קיומם של כללים קפדניים אלו לזכותו של נתבע, שוב עדיין אין לנו לעשות הליך זה סרק, בדרך לבירורה של כל תובענה באופן המוציא שכר בהפסד (ראה ע"א 465/89 בן צבי נ' בנק מזרחי בע"מ, פ"ד מה(1) 69, 70).

לשם כך, נקבעו להם כללי מנחים בפסיקה שבאמצעותם להטוות לנו הדרך, אם יש בטענה לכאורה כדי להצדיק את בירורה וליבונה בהליך משפטי סדור.

ביהמ"ש חייב לצאת מנקודת הנחה כי הנאמר בתצהיר הנו אמת לאמיתה ועל פי פרזומציה זו יקבע האם הראה הנתבע הגנה אפשרית אם לא (ע"א 454/65 סלבין נ' גליק, פ"ד כ(2) 15), עם זאת, יש למנוע את סיכול מטרתו של ההליך באמצעות העלאת טענות סתמיות שכל מטרתן בסיכול תכליתו של ההליך המקוצר המקנה לתובע יתרונות דיוניים בזכות בהליך זה. יש ליצור את האיזון הראוי בין הרצון להעניק לתובע ייתרונות דיוניים להם נתכוון המחוקק, לבין הרצון שלא לקפח את הגנתו של הנתבע ולפגוע בזכויותיו החוקתיות למצוא לו יומו בביהמ"ש (ע"א 779/87, 780/87 בליט ואח' נ' בנק לאומי לישראל ואח', בוספורוס חב' לבניין והשקעות בע"מ ואח' נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד מד(3) 311).

בדיון מיום 01/02/06 חזרה הנתבעת על טענותיה בדבר מצבם הכלכלי והבריאותי קשה.

ב"כ התובע המלומדת טענה כי למרות מצבם הכלכלי הירוד אין התובע צריך לספוג את הריביות ואין בטענה זו בכדי להוות הגנה בכדי לאשר להם את הרשות להתגונן.

בדיון שנערך בפניי בהעדר ב"כ המשיב ביום 26/10/05 והן בבקשות בכתב, הפנו הנתבעים אותי להחלטת בית משפט זה בתיק אזרחי 51592/04. דא עקא, נסיונותי הרבים לקבל מהנתבעים הצעה כלשהי לסילוק החוב, עלו בתוהו.

השימוש בהלכה שנקבעה בת.א. 51592/04 לפיו בית משפט לא ימהר ליתן פסק דין ולהפנות הצדדים ללשכת ההוצאה לפועל מתאימים לנסיבות המקרה באותו תיק, בה הציעו הנתבעים הסדר הוגן לפריסת החוב וב"כ הבנק, ללא סיבה הגיונית כלשהיא - סירבו להצעה ודרשו הפניית התיק ללשכת ההוצאה לפועל, דבר שהיה גורם להתווספות הוצאות ושכ"ט ניכרים לסכום החוב. אין זה המקרה שבפניי. כאן הנתבעים אינם מציעים דבר. במקרה כזה, ביהמ"ש אינו יכול לפגוע בזכויות הקנייניות של הבנק, שגם הן זכויות המוכרות ע"י חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

במצב זה אין מנוס מכך שראש ההוצאה לפועל, לו הכלים והיכולת, ידון בחיוב התשלומים ובהליכים שינקטו כנגד הנתבעים לשם סילוק החוב.

משכך ולאור כל האמור לעיל מן הדין לדחות את בקשת הרשות להתגונן.

לפנים משורת הדין וכיוון שנציג הבנק לא התייצב  לדיון מיום 26/10/05 אינני עושה צו להוצאות הליך זה.

המזכירות תשלח החלטה זו בדואר רשום לצדדים.