1. בפניי מונחת בקשה למתן צו כינוס נכסים, לאחר מתן פסק"ד בת.א. 34995/06.
2. התובענה שהוגשה בת.א. 34995/06, הינה תובענה כספית, בקשר אליה הוגשו לי בקשות שונות במהלך הדיון, בטרם מתן פסק"ד.
3. בהתאם להסכמת הצדדים בתובענה, שהוגשה לי, הוסכם בין התובעת - המבקשת, לבין הנתבע - המשיב 1, שהינו עו"ד במקצועו, כי הנתבע ישלם לתובעת את סכום התביעה, 1,200,000 ש"ח, בתוספת אגרת בימ"ש,
והעברת הבעלות בכל המזגנים, לתובעת.
למרות הסכמה זו, עותרת התובעת למתן צו כינוס נכסים,
בקשר לאותם המזגנים, לאחר מתן פסק"ד, בהתאם לסמכות ביהמ"ש, הקבועה
בתקנה 363 ב' לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן:
"תקסד"א").
4. עם כל הכבוד, מתוך הבקשה ומהנתונים ששמעתי מב"כ המבקשת עולה, כי הבקשה כאן איננה ברורה ויש כאן ניסיון לעקוף הליכי עיקול ומימוש; ביצועו של פסק"ד, בקשר לחוב כספי, יש לבצע במסגרת ההוצל"פ ולא במסגרתו ובאמצעותו של צו לכינוס נכסים.
עיון בנבכי התצהיר שבבקשה וכפי שלמדתי מפי ב"כ המבקשת, מסתברת הסיבה האמיתית מדוע הוגשה בקשה זו, שכן המבקשת עצמה יודעת, כי בעלותה באותם המזגנים אינה שלמה, אם בכלל, וכי קיימים צדדים שלישיים רבים, הטוענים או עשויים לטעון לבעלות באותם המזגנים.
5. מתצהיר שצורף לבקשה (סעיף 21 לתצהירו של מר רועי שטרן) עולה, כי בין לבין,
קיימים צדדים שלישיים, שעשויים לטעון לבעלות, באותם המזגנים; ומפיו של ב"כ המבקשת למדתי כאמור, כי אותו צד שלישי המצוין בתצהיר (הזמר/בדרן אסייג), איננו היחיד וכי קיימים צדדים שלישיים אחרים, הטוענים לבעלות, כגון הספק שמכר למשיב 1 את הטובין, טוען גם הוא לבעלות וכך עשויים לקום טוענים אחרים, שיטענו כי הבעלות במזגנים כלל לא הייתה של הנתבע - המשיב 1 וכי העברה שבוצעה לתובעת - המבקשת, בטלה מעיקרא.
6. מהבקשה לא עולה שום חשש ממשי, לגורל אותם הטובין, ובכל מקרה יכולה המבקשת, בהליך של עיקול, למנוע את הברחתם, בייחוד כשאלה מוחזקים ע"י המשיבה 3, הטוענת גם היא לחוב, בגין אותם טובין.
7. כאמור, הבקשה שהוגשה לי, הינה במסגרת תקנה 363 ב',
בטעות יסודה, שכן בקשה למינוי כונס נכסים, יש להגיש בהתאם לתקנה 387 ב' רבתי, או לתקנה 388, שאלו הליכים
מיוחדים לאותם מקרים נדירים וחריגים, בהם עושה ביהמ"ש שימוש, באותו סעד קיצוני ונדיר, בו הוא מורה על סעד של צו כינוס נכסים, וגם זאת רק במקרים בהם לא ניתן לעשות שימוש בסעד אחר, וכאן ברור שניתן לעשות שימוש בסעדי העיקול, לצורך פירעון החוב.
8. בעניין זה יש עוד להדגיש, כי בזמנו ניתנו על ידי צווים זמניים, בטרם מתן פסקה"ד, אלא שהמבקשת לא הפקידה את הערבויות שנדרשו; ובדיון שהתקיים בפניי ביום 25.06.06, הודיעני ב"כ המבקשת, כי הוא מבקש להאריך את צו המניעה הזמני, בפרק זמן נוסף, כדי לאפשר לו להגיע להסדרים, שיצמצמו את החוב; לפנים משורת הדין, נעניתי לבקשה והארכתי את הצמ"ז ל- 21 יום נוספים,
אך גם אז לא הופקדו הערבויות.
גם אם הייתי נעתר לבקשה ולאחר שנודע לי, כי צדדים שלישיים אחרים טוענים לבעלות ולזכות בקשר לאותם טובין, ברור שזו לא הייתה ניתנת ללא הפקדת ערבויות או מזומנים בקופת ביהמ"ש וכן ערבויות צד ג', שהמבקשת כזכור, לא עמדה בהפקדתם גם בעבר.
9. למעלה מן הצורך וכפי שציינתי בהחלטותיי הקודמות, המזגנים אינם יכולים להימכר בארץ, שכן אינם עומדים לכאורה בדרישת מכון התקנים וספק בעיני, אם ניתן לבצע הליכי מכרז בחו"ל, באמצעות צו של בית משפט בישראל; כך או כך, יתכן והספק המקורי או היבואן, העשויים לטעון לבעלות, יבקשו להחזירם לארץ מוצאם, וגם מטעם זה לא ניתן להיענות לבקשה.
10. מכל הטעמים האמורים, נדחית הבקשה ועל המבקשת לנקוט בהליך המתאים, למימוש זכויותיה, אם בדרך של נקיטת הליכי הוצל"פ, הגשת בקשה למתן סעדים ואם בדרך של הגשת תובענה, כדי שיתברר למי שייכות הזכויות באותם המזגנים, לאחר שיזומנו כל הטוענים לזכות ובכלל זה, כנראה
, הבדרן אסייג, חב' גלנטי ואחרים.
סוף דבר
11. הבקשה נדחית, אין צו להוצאות.
ניתנה היום כ"ה באלול, תשס"ו (18 בספטמבר 2006) בהעדר הצדדים.
קלדנית: איריס.ס.