החלטה בתיק א 34474/07

מבוא

1. בפניי בקשת הנתבעת לעשות שימוש בסמכותי הקבועה בסעיף 6ב' ל חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן: "החוק") ולאפשר לה להביא ראיות לסתור את החלטת הוועדה הרפואית במוסד לביטוח לאומי (להלן: "הוועדה"). הוועדה קבעה כי נגרמה לתובע נכות לצמיתות בשיעור 25% והפעילה את תקנה 15 במלואה וזאת בגין תאונה שאירעה ביום 15.2.05 (להלן: "התאונה"). 

2. לטענת התובע, התאונה הינה "תאונת דרכים" כמשמעה בחוק.

3. כל ההדגשות להלן אינן מופיעות במקור אלא אם ייאמר אחרת.

גרסאות התובע

4. התובע, יליד 20.12.1964 נהג ביום 15.2.05 בשעות הצהריים ברכב מעבידו בצומת חולון. עפ"י הנטען בכתב התביעה "... במהלך החצייה של הצומת, על מנת להימנע מפגיעה ברכב שלפניו, התובע בלם בפתאומיות את רכבו. התובע חש בלחץ בחזה וחסימת אוויר בחזה. התובע עצר את רכבו, ויצר קשר טלפוני עם מד"א. התובע הובהל בדחיפות לחדר מיון בבית החולים וולפסון בחולון. בבית החולים התובע עבר צינתור עקב אוטם אקוטי בלב. (סעיף 3 לכתב התביעה המתוקן).

5. מסתבר כי העובדות המפורטות בסעיף 4 לעיל אינן ממצות את מלוא העובדות הרלוונטיות למחלוקת שבין הצדדים, הכל כפי שיפורט להלן.

6. בטופס התביעה לדמי פגיעה תיאר התובע את מהלך הדברים כמפורט להלן:

"בזמן הנהיגה בדרך לפגישת מכירה נגרם לי התקף לב בעת שבלמתי בפתאומיות כדי לא לפגוע ברכב שלפניי. הייתי מתוח ולחוץ מאוד באותו היום כתוצאה מלחצים גדולים בעבודה. מצ"ב תצהיר לגבי הנסיבות שהיו בגדר אירוע שגרם לי להתקף הלב. (מצ"ב תצהיר מטעמי + אושרית לוי + דודי לוי ("המעביד"). (ההדגשות במקור).

7.      בטופס התביעה לקביעת דרגת נכות מהעבודה תיאר התובע את מהלך הדברים כמפורט להלן:

"אוטם שריר הלב שקיבלתי בתאריך 15.2.05 שעה 15:30 בצומת חולון - הייתי מהלך יום עבודתי בדרכי לפגישה - בלמתי את הרכב בפתאומיות כדי לא לפגוע ברכב לפני. הייתי לאחר לילה ללא שינה מודאג ולחוץ מאוד בקשר לעבודתי") . (המילה "לעבודתי" מודגשת במקור).

8.      ביום 15.2.05 נגבתה מהתובע הודעה ע"י חוקר המל"ל . התובע תוחקר אודות נסיבות אירוע התאונה, כמו גם עבודתו (להלן: ההודעה")."... בשיחה הובהר לי שאני צריך לשפר את ההשגים שלי. אני הרגשתי שאני נותן אפילו 110% מהתפוקה שלי, והתחושה שלי היתה כאילו נאמר לי שאם לא אשפר את ההישגים, אני אפוטר.... עד שבשעה 3.30 נסעתי ברכבי... בלמתי בפתאומיות כדי לא להיכנס ברכב שלפני, ואז פתאום הרגשתי לחץ וחסימת אוויר בחזה. מיד עצרתי בצד, כדי לא לפגוע במישהו. המתנתי מספר דקות ברכב, (נבהלתי מאוד, ואז כשההרגשה שלי לא השתפרה, התקשרתי למד"א. אמבולנס הגיע תוך 15 דקות ונלקחתי לבי"ח.

ש. מה בשיחה הזו הלחיץ אותך, ולמה?

ת. עד לאותה שיחה הבנתי שאני נותן 100% תפוקה, 100% מאמץ, והשיחה הזו כאילו נתנה לי סטירת לחי. נאמר לי שהדרך שבה אני נוהג אינה טובה. חששתי שזה יעלה לי במשרה. השיחה היתה לחוצה וטעונה, הסברתי לה שאני לא יכול לבצע את כל המטלות שהיא מוסיפה לי. הטון שלה היה תוקפני. זו לא היתה שיחה מחויכת.

ש. זו פעם ראשונה שנערכה ביניכם או בינך לבין מנהל אחר בחברה שיחה כזו?

ת. לא. אבל השיחה הזו היתה חריגה במידת מה, ויש לי הוכחה לכך.

ש. מתי היתה השיחה הקודמת שלך בחברה?

ת. היו שיחות קודמות, אבל אלו היו יותר שיחות הכוונה, הדרכה, אז אתה מקבל  

     את זה בפרופורציה. כאן השיחה היתה יותר תובענית, יותר ביקורתית ...