החלטה בתיק א 32522/05

התובע הגיש תביעה כנגד הנתבעים לתשלום הסך של 250,896 ש"ח.

הנתבעים עתרו להתגונן, בדיון שהתקיים נחקרו על תצהיריהם, ובאי כוח הצדדים סיכמו בעל פה.

טענות הנתבעים:

הנתבעים טוענים כי התובע לא היה רשאי להגיש את התביעה במועד שהוגשה, משום, שבמועד זה יתרת החובה בחשבונם הייתה כעשרת אלפים ש"ח בעוד בחשבון הפיקדון הייתה יתרת זכות בסכום של כ- 38,000 ש"ח.

עוד נטען כי היה על התובע לפדות את יתרת הפיקדון ולהעבירו לטובת יתרת החוב בחשבון.

הנתבעים טוענים כי לאחר הגשת התביעה, נפרעו בחשבון שיקים שונים בסכום של 110,000 ש"ח, ועוד סכומים שגבה התובע והתובע כלל לא הודיע לביהמ"ש על הקטנת החוב בחשבון.

במסגרת סיכומי ב"כ הנתבעים טען ב"כ הנתבעים כי מקרן התביעה יש להפחית את הסכום שנגבה, שכן התובע גבה ריבית חריגה על סכומים אלו שלא כדין.

אשר על כן עותרים הנתבעים להורות על מתן רשות להתגונן.

טענות התובע:

התובע טוען כי חקירת הנתבעים הוכיחה את כל רכיבי התביעה, במובן זה כי במועד העמדת החובות לפירעון מידי, חוללו בחשבון ארבעה שיקים שנמסרו על ידי הנתבעים לניכיון.

עוד טוען כי ניתנה הלוואה בסכום של 20,000 ש"ח, אשר לא שולמה.

כמו כן, טוען כי הסתבר כי הנתבעים מכרו מגרש ומציוד של חברה שבבעלותם, והייתה בעלת החשבון, ולא הודיעו על ביצוע מכירה זו לתובע, שגילה באקראי.

ביחס לסכומים שנגבו לאחר הגשת התביעה, טוען התובע כי כל הסכומים זוכו בחשבון הנתבעים ולכן עותר לקבלת פס"ד רק ביחס ליתרת החובה שנותרה.

אשר על כן מבקש התובע לדחות את הבקשה.

דיון:

אין מחלוקת כי החשבון נשוא דיוננו, הינו חשבונה הנתבעת מס' 1 בערבותם של הנתבעים 2-3.