החלטה בתיק א 315/97

מבוא:

בפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק-הדין אשר ניתן על ידי, במסגרת התיק שבכותרת, ביום 27.9.06.

המשיבים הגיש תגובה, לפיה הם מתנגדים לבקשה מטעמים שפרטו בתגובתם.

המשיבים הפורמאליים מצטרפים לעמדת המשיבים.

העובדות הצריכות לעניין:

עניינה של תובענה שבכותרת בתאונת דרכים קטלנית שארעה לוולפרם ריינר ז"ל,דיפלומט גרמני אשר שירת באותה עת בתפקיד היועץ המשפטי בשגרירות גרמניה בישראל (להלן: " המנוח"). הרכב בו נהג המנוח היה רכב שירות של השגרירות הגרמנית, אשר בוטח באמצעות כרטיס ביטוח בינלאומי ("כרטיס ירוק") שהוצא בגרמניה על ידי המבקשת.

כתב התביעה המקורי הוגש כנגד המבקשת וכנגד קרנית מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה- 1975 (להלן: " חוק הפיצויים"). קרנית צורפה לכתב התביעה לאור כפירתה של המבקשת בחבותה כלפי המשיבים.

בהמשך צורפו לתביעה המשיבים 3 ו-4, הם הנהג שפגע במנוח והביא למותו וחברת הביטוח אשר ביטחה את רכבו בביטוח חובה, אשר נתבעו לחילופי חילופין, מכוח פקודת הנזיקין (נוסח חדש), תשכ"ח- 1968 (להלן: " פקודת הנזיקין").

בלב לבה של התובענה ניצבה השאלה, מהו היקף הכיסוי הביטוחי על-פי הכרטיס הירוק; האם מדובר בביטוח אישי, שאז עילת התביעה היא כנגד המבקשת בלבד, מכוח חוק הפיצויים, או שמא המדובר בביטוח כנגד סיכוני צד ג' בלבד, שאז אין נזקי גופו של המנוח מכוסים על-פי חוק הפיצויים, אלא רק מכוח פקודת הנזיקין.

בפסק הדין מיום 27.9.06 קיבלתי את תביעת המשיבים כנגד המבקשת לפי חוק הפיצויים, לאחר שעמדתי על התכלית האובייקטיבית של חוזה הביטוח נשוא התובענה, ציפייתו הסבירה של המבוטח והעדרו של תנאי מובלט ומפורש המסייג את היקף הכיסוי הביטוחי. כפועל יוצא, דחיתי את התביעות החלופיות כנגד קרנית והמשיבים 3 ו-4.

בהתאם לפסיקתא המוסכמת שהגישו הצדדים, על המבקשת לשלם למשיבים סך של 3,070,256 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 1.11.06 ועד ליום התשלום בפועל.   

טענות הצדדים:

לשיטתה של המבקשת, נסיבות תיק זה מעלות חשש כבד, כי אם יצלח ערעורה, לא יהיה בידה להיפרע מהמשיבים ועל כן הן מצדיקות את עיכובו של פסק-הדין; המשיבים הינם תושבי חוץ אשר כיום בחייהם לא מקיימים כל זיקה לישראל ועל כן עלול להיווצר קושי בפירעון החוב, במידה והערעור יתקבל. זאת ועוד, המדובר בסכום גבוה מאד וגם עובדה זו מקימה חשש כי המבקשת לא תוכל לקבל את כספה בחזרה.

עוד טוענת המבקשת, כי סיכויי הערעור הינם גבוהים; לדידה, קיימת סבירות גבוהה כי בית המשפט שלערעור יתערב הן בשאלת עצמם חיוב המבקשת בפיצוי המשיבים והן בשאלת גובה הפיצוי אשר נפסק למשיבים.

לטענת המשיבים, המבקשת לא תמכה את בקשתה בתצהיר, על אף שכל הטיעונים בעניין סיכויי הגביה הינם עניין שבעובדה, וכבר מטעם זה לבדו דין הבקשה להידחות. גם לגופם של דברים אין בבקשה ממש; המבקשת לא הצליחה להרים את הנטל המוטל עליה ולא הוכיחה, ולו באופן חלקי, כי במקרה דנן מתקיימות נסיבות חריגות באופן קיצוני המצדיקות עיכוב ביצוע של פסק-דין כספי עליו מערערים. כך, המבקשת לא הראתה שום טעם על פיו סיכוייה לגבות כספים מן המשיבים קלושים. זאת ועוד, גם מקום מושבה של המבקשת הינו בגרמניה ולפיכך היה ויקבע כי על המשיבים להשיב סכום כלשהו למבקשת, הרי בנקל תוכל המבקשת לקבל כספים אלו בחזרה. 

באשר לסיכויי הערעור, טוענים המשיבים, כי הם קלושים, אם לא אפסיים.

דיון והכרעה: