החלטה בתיק א 31340/05

2.         הן הנתבע והן הנתבעת מעלים להגנתם טענות דומות. שניהם טוענים כי לא ידעו שערבותם נועדה להבטיח חוב קיים של החברה ולתומם סברו כי הערבות נועדה להבטיח נטילת אשראי חדש. שניהם טוענים כי דובר עימם על ערבות המוגבלת לסכום של 50,000 ש"ח כאשר רק בדיעבד נודע להם כי חתמו על ערבות לסכום של 100,000 ש"ח. שניהם טוענים כי פקיד הבנק שהחתים אותם על טפסי הערבות לא הסביר להם דבר וחצי דבר וכי הם חתמו על טופס בלתי מלא. הנתבעת טוענת כי לו היתה יודעת שמדובר בערבות לחוב ישן, לא היתה חותמת כלל. הנתבע טוען כי לו ידע שמדובר בערבות לחוב קיים " סביר להניח שלא הייתי חותם על הערבות".

3.         חשוב לציין כי הנתבע והנתבעת הם בני זוגם של בעלי החברה, וחתימתם כערבים נעשתה לבקשת בני זוגם (ראה הודאתם בע' 1-2 לפרוטוקול), כך שטענתם כאילו לא היו חותמים על הערבות לו ידעו את העובדות כהווייתן נשמעת בלתי כנה על פניה. בסופו של דבר, כאשר מדובר בערבות לעסק משפחתי של בן זוגו של הערב, קשה לקבל טענה כזו, באשר לערב יש אינטרס חומרי ישיר בהצלחתו של העסק המשפחתי, גם אם הדבר כרוך בנטילת סיכון אישי על ידי הערב.

            עוד ראוי לציין כי הנתבע והנתבעת חתמו כל אחד בנפרד על טופס הודעה לערב (ת/1 וכן ת/3) ובו אישרו כי קיבלו פרטים מלאים אודות טיבו של החיוב הנערב, הגם שלטענתם, בניגוד לאמור בטפסים אלה, לא קיבלו לידיהם את כתב הערבות וגם טפסי ההודעה לערב נחתמו על החלק, בטרם נרשם בהם סכום החיוב הנערב.

4.         לו עמדו טפסי ההודעה לערב לבדם, ייתכן ובשלב דיוני זה היה מקום ליתן לנתבעים רשות להגן, חרף העובדה שהטפסים פועלים לרעתם, שכן לדידי, החתמת ערב על טופס אין פירושה בהכרח שלערב אכן נמסר כל המידע הדרוש בענין, ובדרך כלל תידרש עדותו של עובד הבנק שהחתים את הערבים על ערבותם, כדי לאמת את הטענה לפיה הערבים קיבלו הסבר מלא בטרם חתמו על ערבותם. רצוי גם כי הבנקים יחתימו ערבים על טפסים מודפסים שהוכנו מראש, על מנת למנוע טענות כמו במקרה דנן, לפיהן סכומי הערבות נרשמו בכתב יד רק בדיעבד, והטפסים נחתמו על החלק.

דא עקא, מה שמכריע את הכף במקרה דנן לחובתם של הנתבעים הוא הסכם להסדר חוב (מוצג ת/2) ( להלן: "ההסכם") עליו חתמו החברה, מנהליה והנתבעים שבפניי, וזאת ביום 24.7.2003, כשלוש וחצי שנים לאחר שהנתבע והנתבעת חתמו על הערבות נשוא התביעה. בהסכם זה הוגדרו הנתבע, הנתבעת, החברה ומנהליה כ"חייבים". במבוא להסכם נרשם כי " להבטחת פרעון חובות החברה ערבו קלמנוביץ ושרה בערבות מתמדת מוגבלת בסכום של 100 אלף ש"ח, כמפורט בכתב ערבות בחתימתם מיום 15.12.00." משמע, יש כאן הודאה של הנתבעים בתוקפה המחייב של הערבות נשוא התביעה.

בס' 7 להסכם הצהירו הנתבעים:

            " החייבים מוותרים בזה על כל טענה ו/או תביעה בקשר עם החשבון, ניהולו, מתן האשראי בו, החוב, הריבית, הבטחונות, תקפם ו/או מהותם ו/או זכות הבנק להיפרע מהם ו/או כי הבנק התנה שרות כלשהו באחר ו/או כי הוא זכאי לקזז סכום כלשהו מהחובות." (הדגשה אינה במקור)

            ויתור זה של הנתבעים, שנעשה כשלוש וחצי שנים לאחר שחתמו על הערבות השנוייה במחלוקת, יוצר השתק המונע מהם מלכפור כיום בתוקפה של ערבותם. בשלב בו חתמו על ההסכם ת/2 ידעו הנתבעים אל נכון כי הם מאשררים את התחייבותם הקודמת, ואם לא הבינו את טיבה האמיתי בשעתו, כעת ודאי שידעו על מה הם חותמים. לענין זה ראה ע"א 1813/01 ספי נ' בנק הפועלים , שם נפסק:

            " המערערים חתמו, כאמור, על שני הסדרי חוב נפרדים עם הבנק המשיב ... בהסכמים אלה מצאנו הכרה מפורשת בחוב ובגובהו. אשר על כן בדין ציין בית המשפט קמא כי נסתם הגולל על כל ניסיון לחזור ולפתוח את תחשיבי היווצרות החוב. אכן עסקינן בהודאת בעל דין המדברת בעד עצמה והמערערים, המנסים להעלות בשלב מאוחר זה, טענות הנוגדות את חתימתם על ההסכמים, מחויבים בטענות חזקות, מפורטות וברורות, המגובות במסמכים בכתב, שהרי עסקינן בטענות כנגד מסמך בכתב המחייבות כתב וכאלה לא מצאנו בענין דנן." 

            יצויין כי הנתבעים כלל לא גילו בתצהיריהם את דבר קיומו של הסכם מאוחר זה, וממילא לא העלו כל טענה נגד תוקפו.

            ב"כ הנתבעים טען כי הבנק אינו רשאי להסתמך על ההסכם ת/2 שכן עילת התביעה הינה הסכם הערבות, ולא ההסכם ת/2. אין בידי לקבל טענה זו. אכן, התביעה מבוססת על כתב הערבות ולא על ההסכם ת/2 המאוחר יותר, אך ההסכם ת/2 הוא שמשתיק את הנתבעים מלכפור בתוקפה של ערבותם.

5.         למעלה מהצורך אציין כי אינני מקבל את טענת הבנק לפיה מי שחתם כערב להלוואה בסכום נקוב גילה בכך דעתו כי אין זה משנה מבחינתו האם מדובר באשראי חדש או במיחזור חוב ישן. טענה זו עומדת בניגוד להוראות ס' 22 ו- 23 לחוק הערבות, תשכ"ז- 1967.

            ס' 22(ב)(3) לחוק הערבות קובע:

            " נושה יגלה לערב יחיד, לפני כריתת חוזה הערבות, בנוסף לפרטים לפי סעיף קטן (א), את הפרטים הבאים: ... היות הערבות ערבות לחיוב קיים או לחיוב המחליף חיוב קיים;"

            ס' 23(א)(5) לחוק הערבות קובע את הסנקציה בגין הפרתה של חובת הגילוי:

            " לא גילה הנושה לערב יחיד את הפרטים המפורטים - ... בסעיף 22(ב)(1), (3) או (4) - פטור ערב יחיד מערבותו."