החלטה בתיק א 28745/07

בפני בקשת הנתבעת (להלן: "המבקשת") להעברת הדיון לבית משפט השלום בירושלים בטענת העדר סמכות מקומית. לטענתה, היא תושבת ירושלים, מקום מגוריה ומקום עסקה הנם בירושלים מקום יצירת ההתחייבות וכן גם המקום בו בוצע התשלום בפועל היה בירושלים, בבית המבקשת.

לטענת התובעת (להלן: "המשיבה") המבקשת מנועה מלטעון לחוסר סמכות מקומית, שלא בהזדמנות הראשונה, אחרת ייחשב בעל הדין כמסמכים לסמכות המקומית.

לטענת המשיבה, "ההזדמנות הראשונה" כבר ניתנה למבקשת עת הגישה בקשה למחיקת כותרת ביום 2.7.07 שם לא נזכרה ולו ברמז טענת חוסר סמכות מקומית. אשר על כן דין בקשת המבקשת להידחות.

לחילופין טוענת המשיבה כי כללי הסמכות המקומית הישראלים נקבעים על ידי מחוקק המשנה בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד 1984 (להלן: "התקנות") בהתאם לתקנה 3 (א) לתקנות. ניתן להגיש תובענה שאינה במקרקעין, בהתאם לחלופות, סעיף 3(א)(3) לתקנות המקנה סמכות מקומית לפי המקום שנועד, או שהיה מכוון, לקיום ההתחייבות.

המבקשת התקשרה עם המשיבה בהסכם פרסום אשר יעלה לאוויר באתר האינטרנט של המשיבה, כאשר מודעת המילים הוכנה עבור המבקשת במשרדי המשיבה בראשון לציון, וקיום ההתחייבות מצד המשיבה הוא העלאת האתר בדמות מודעת הפרסום במחשבי המשיבה בראשון לציון. כדי להקל על המשיבה בפניה לערכאות משפטיות ובכדי לא ליצור אי נוחות בגישה אליהן הוגשה התובענה לבית המשפט בתל אביב.

בנוסף, סעיף 3(א)(5) לתקנות מקנה סמכות מקומית לפי מקום המעשה או המחדל בגינו תובעים שהתשלומים בגין הפרסום שרכשה המבקשת אמורים היו להשתלם אצל המשיבה בסניף ראשון לציון, הסניף עמו התקשרה המבקשת בהסכם הפרסום.

מוסיפה המשיבה וטוענת כי איזון נוחיות הדיון בעניינו הנו קטן מאחר ומדינת ישראל הנה מדינה קטנה אשר המרחק בין תל אביב לירושלים הנו קטן.

דיון

התביעה שבפני נפתחה בהליך של סדר דין מקוצר. המבקשת הגישה לכב' הרשם משה כהן בקשה למחיקת כותרת ביום 2.7.07 ובקשת הרשות להתגונן, אשר הכילה בתוכה את הבקשה להעברת הדיון מחוסר סמכות מקומית והובאה לעיוני ביום 10.7.07. הדיון בבקשת הרשות להתגונן נקבע ליום 18.9.07 ועל המשיבה היה להגיב לעניין הסמכות המקומית.

טוענת המשיבה בעניינו, כי המבקשת "וויתרה" על טענת הסמכות המקומית עם הגשת הבקשה למחיקת כותרת מבלי להעלות טענה זו כבר בבקשה זו.

"ההזדמנות הראשונה להעלאת טענת חוסר סמכות מקומית הנה שדה מרעה רחב במיוחד. זאת, לאור העובדה כי המחוקק לא התייחס לנושא בתקנות ובית המשפט העליון לא קבע  רשימה  סגורה כזו או אחרת למשמעות  של המושג "הזדמנות ראשונה":

"...נתבע, המבקש להעלות טענה זו לדיון, חייב לטעון אותה בהזדמנות הראשונה. נתבע אשר לא טען בכתב הגנתו, או בהתייצבותו הראשונה (כאשר אין צורך בכתב-הגנה), כי אין לבית המשפט סמכות מקומית, יראו אותו כמסכים למקום השיפוט."" כב' השופט, אורי גורן בספרו "סוגיות בסדר דין אזרחי" (מהדורה שביעית, תשס"ג-2003, הוצאת סיגא)

עוד נאמר מפי כב' השופטת פרוקצ'יה כי:

""ההזדמנות הראשונה" להעלאת הטענה בדבר העדר סמכות מקומית אכן נקבעת על פי נסיבותיו של כל הליך והליך בהתאם לאופיו ולשלב אליו הגיע, ולא על פי מבחן טכני הקשור באופי הכתב שהוגש, או בשאלה אם הכתב בו הועלתה הטענה הוא כתב ראשון שהוגש או שקדמו לו כתבים אחרים"(ע"א (י-ם) 1076/96 דורנט (1991) ישראל בע"מ נ' אררט חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו))

בעניינו, טרם התקיים דיון בבקשת הרשות להתגונן, ולא מדובר בניסיון לעכב את ההליכים הדיונים.

בקשת רשות להעברת דיון מחוסר סמכות מקומית נשקלת בכובד ראש, בייחוד כאשר טענה זו לא מועלית בכתב הטענות הראשון ו/או בבקשה המוגשת לפני. נבחנים שיקולי יעילות וניצול משאבי מערכת המשפט. הזמן השיפוטי הנו יקר ויש למנוע פגיעה ולו מינימאלית בצדדים המתדיינים.

לעקרון "ההזדמנות הראשונה" חשיבות רבה בעניינו מאחר ובית המשפט רוצה למנוע כי נתבע בתיק ישמור לעצמו את הזכות לטעון טענה זו בכל שלב במשפט וכן על מנת למנוע הפעלת לחץ על התובע לאחר שההליך המשפטי בעיצומו.

בעניינו, הבקשה הוגשה בתחילת ההליך וטרם שמותב זה ניכנס לגופו של עניין.

בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי, זכאי התובע להגיש את התובענה לאחד מבתי המשפט שבאזור שיפוטו, אם מתקיים אחד התנאים המנויים בתקנה 3(א).

תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984