החלטה בתיק א 28486/05

1.       התובעת, ילידת 10.10.67, אשר נפגעה בתאונת דרכים לטענתה ביום 6.1.04, עותרת למינויו של מומחה רפואי בתחום השיקומי.

2.       התאונה הוכרה כתאונת עבודה וועדה רפואית לעררים מטעם המוסד לביטוח לאומי קבעה, כי לתובעת נותרה נכות רפואית צמיתה החל מיום 1.4.02 בשיעור 66.62% ובהפעלת תקנה 15 במחציתה, נכות צמיתה בשיעור 100% בגין פגיעותיה כדלקמן:

בתחום הנוירולוגי- 10%.

בתחום האורטופדי-30%.

בתחום הקוגנטיבי והפסיכיאטרי-30%.

3.       לטענת התובעת, "כיום סובלת התובעת ממגבלות אורתופדיות ניכרות בעיקר בפרק הירך, מהפרעות קוגנטיביות ונפשיות, היא מצויה בדכאון קשה, סובלת מירידה בשיפוט המציאות, תגובות רגשיות מוחצנות, עוצמתיות ובלתי מווסתות, חוסר סבלנות, קשיי ריכוז וזכרון, בעיות קשב, נוקשות חשיבתית וקשיי שינה וחרדה...מתסמונת פוסט טראומטית המתבטאת במחשבות חודרניות, קשיים משמעותיים בשינה, התפרצויות זעם בלתי נשלטות, אובדן כללי וריחוק בין אישי".

כן טוענת התובעת כי "בשל מגבלותיה... הוכרה התובעת ע"י המל"ל כמוגבלת בניידות וכזקוקה לרכב כאמצעי תנועה בגלל הפרעה מוטורית, ונקבע כי אחוז מוגבלותה של התובעת הינו בשיעור 50%. נקבע כי התובעת זקוקה לרכב אשר יותאם לצרכיה בשל העדר אפשרות להשתמש בדוושת המאיץ הרגילה המותקנת ברכב".

עוד טוענת התובעת כי "ע"פ המלצת המטפלת בריפוי ועיסוק מטעם היחידה להמשך טיפול ומעקב של קופ"ח כללית, קיבלה התובעת מענק שיפוץ חלקי מהמוסד לביטוח לאומי... השיפוץ החלקי שבוצע אינו עונה על צרכיה ומגבלותיה והיא נזקקת להתאמת דיור התואמת את מגבלותיה. התובעת נעה בעזרת קביים וגרה בבית דו קומתי, שאליו מובילות מדרגות רבות, כשחדר השינה ממוקם בקומה העליונה ועל מנת להגיע אליו עליה לעלות מדרגות רבות נוספות ... לתובעת דרושים תנאים מיוחדים כדי שיתאפשר לה לנוע עם הקביים ממקום למקום בדירה, ונדרש שתהיה לה גישה נוחה ובטוחה בביתה".

מן המקובץ עולה, לשיטתה של התובעת, "כי אין ספק, כי לנכותה של התובעת יש השלכות תפקודיות במישור הצרכים היומיומיים הנוגעים לטיפולים רפואיים, ניידות, עזרה בבית בהתאמת הדיור".

4.       הנתבעות מתנגדות לבקשה.

לדידן, "מהות נכותה של התובעת אינה מחייבת צרכים מיוחדים כגון אביזרי עזר לנכים וכו' ולמעשה השאלה העיקרית הינה שאלת כושר השתכרותה של התובעת במומה. שאלה זו נתונה להכרעתו של ביהמ"ש... ואין כל צורך ומקום במינוי מומחה שיקומי בעניין זה".

כן טוענות הנתבעות כי "...במקרה זה- בו השאלה העיקרית הרלוונטית היא שאלת כושר השתכרותה של התובעת-אינו בא בגדר אותם מקרים חריגים שיש להיעתר לבקשה...גם אם יוכח שבגין נכותה האורטופדית בשיעור 30% מוגבלת התובעת בניידותה כנטען בבקשה, אין צורך במינוי מומחה שיקומי וביהמ"ש... יוכל לקבוע הפיצוי הראוי לתובעת בגין כך בהתאם לראיות שיובאו בפניו".

עוד טוענות הנתבעות כי "בענייננו עיקר נכותה של התובעת הינה בשיעור 30% בגין פגיעה נוירולוגית-פסיכולוגית וכן נכות אורטופדית בירך ואין כל מניעה שביהמ"ש יקבע צרכיה של התובע ויכולת תפקודה במומה על סמך הנכויות שנקבעו לתובעת ללא צורך במינוי מומחה בתחום השיקומי".

            דיון

5.       הצורך במינוי מומחה רפואי בתחום השיקום והמועד הרצוי למינויו מחייבים בחינה מיוחדת.

ראוי לבחון תמיד אם אין די בחוות הדעת של המומחים הרפואיים האחרים. תכופות די בחוות דעתו של האורטופד או הנוירולוג כדי להצביע על צורכי הריפוי, הטיפול והשיקום של הנפגע. לעומת זאת במקרים מורכבים עשוי בית המשפט להגיע לכלל מסקנה שחוות דעתו של אחד המומחים איננה מספיקה.

במקרים הרגילים אין למנות מומחה שיקומי כעניין שבשיגרה (ראה לעניין זה רע"א 5124/93, "ציון" חברה לביטוח בע"מ נ' זועבי, צלטנר 1761).

ככלל, תחילה יש צורך בקביעת נכות, וביסוס הקשר הסיבתי בין התאונה ובין המצב הנוכחי הנטען ורק לאחר מכן יש מקום להיזקק, במידת הצורך, להיבטי השיקום הנטענים.

6.       יש להבחין בין הוכחת עצם הצרכים השיקומיים של הנפגע לבין הוכחת אופן  מימוש הצרכים. כל עוד השאלה היא מה הם הצרכים השיקומיים של הנפגע הנובעים ממגבלותיו, כגון הצורך בטיפולים רפואיים לשיפור או שימור תפקודו של איבר זה או אחר או הצורך באביזר זה או אחר, הצורך בתותבות או בעזרה של מטפל- יש צורך במינוי מומחה בהתאם להוראות סעיף 6א' לחוק ובהתאם להוראות תקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים).