החלטה בתיק א 27971/06

בפניי בקשת הנתבעת ( להלן "המבקשת ") לדחיית התביעה על הסף בטענת "מעשה בית דין".

תביעה זו אינה המשכה של התביעה הקודמת שבין הצדדים, בת"א  15159/05  התביעה בתיק הנ"ל הוכרעה בפסק דין סופי של כבוד השופט רחמים כהן ותביעה זו אינה יכולה  להיות  המשכה של התביעה הקודמת שהוכרעה.

שורש המחלוקת שבין הצדדים הוא חוזה לשכירות אולם בקומת קרקע' לצורך הפעלת משרדי המבקשת כחברת נסיעות. החוזה נחתם ביום 30.3.2004 לתקופת בת שלוש שנים. 

אין חולק, שמעולם לא עשתה כל שימוש במושכר למטרותיה שנותר ריק ושילמה מרצונה החופשי דמי שכירות עבור 5 חודשים מיום 15.5.04 ועד 15.10.04.

בכתב התביעה בת.א 15159/05, דרש המשיב דמי שכירות בגין התקופה מיום 15.10.04, כאשר דרישתו הבסיסית הייתה לקיים את החוזה ככתבו וכלשונו ולשלם את מלוא דמי השכירות ל-3 שנים למרות שנשאר ריק. טענתה הייתה שלאור עיקרון "הקטנת הנזק",  לא ייתכן מצב בו המשיב יקבל את מלוא השכירות לתקופה זו בעוד הנכס נותר ריק.

לטענתה, בדיוק בשאלה זו הכריע כבוד השופט כהן בפסק דין שניתן על דרך הפשרה לפי סעיף 79א', תוך עריכת האיזון בין קיום החוזה לבין הקטנת הנזק. בפסק הדין נקבע שעליה לשלם שכירות למשך שנה וחצי עד ליום 15.11.05 וברור הדבר שבית המשפט הכריע סופית לגבי כל תקופת השכירות.

לגרסתה, המשיב מושתק כיום מחמת "מעשה בית דין" מלתבוע שוב דמי שכירות נוספים בגין התקופה החל מיום 1.2.06, כאשר לא הגיש כל בקשה לביטול פסק הדין.

לטענת המשיב יש לדחות את הבקשה בטענה שהמבקשת לא טרחה להציג בפני בית המשפט את התמונה המדויקת, הכוללת את הבקשה לתיקון טעות סופר ואת החלטת כבוד השופט רחמים כהן.

לטענתו, סבר שנפלה טעות סופר ובית המשפט שגה בספירת החודשים ויש לתקן את תקופת תחולתו של פסק הדין עד לחודש ינואר 2006 ולמרות התנגדות המבקשת בקשה זו, קיבל בית המשפט את טענתו ותיקן את טעות הסופר.

בתביעה זו תבע את אותם סעדים שלא היה יכול לתבוע בתביעתו הראשונה ובהם נזקים ו/או הוצאות מהפרתו של הסכם השכירות ונזק לא ממוני שנגרם לו , דמי שכירות ראויים בגין התקופה ממחצית חודש נובמבר 2005 ועד סוף ינואר 2006 מאחר ועשתה שימוש במושכר לצורך מחסן והיות שכך הפטור שקיבלה דינו להתבטל מחמת תרמית ומשכך יבוא על סיפוקו בהחלת דיני עשיית עושר ולא במשפט.

מדובר בשתי עילות תביעה נפרדות לחלוטין שעילת התביעה בגין עשיית עושר ולא במשפט לא התגבשה בזמן שהוגשה התביעה.

בנוסף נתבעים דמי שכירות בגין החודשים פברואר 2006 שלגביהם אין כל מעשה בית דין.

לטענתו, נדרשים 2 תנאים מצטברים לקיום "השתק פלוגתא" ותנאים אלה לא התקיימו ביחס לתקופה שמחודש פברואר 2006 .

בתאריך 10.12.06 הגיש המשיב את "סיכומי התובע (2), אשר בית המשפט לא התיר את  הגשתם.

עם קבלתם עתרה לבית המשפט וביקשה שלא לקבלם ולא להתייחס אליהם כלל בטענה שב"כ המשיב נטל לעצמו חרות והגישם ללא בקשה.

דיון

בדיון שנערך ביום 26.11.06, נתקבלה ההחלטה: "ב"כ התובעת יגיב לטענת מעשה בי דין עד ליום3.12.06 עם עותק לצד השני אשר יגיב עד ליום 6.12.06. בהחלטה זו לא הותר למשיב להגיש סיכומי תשובה. משכך אני מורה על מחיקתם מתיק בית המשפט.

"השתק עילה"-מקום שתביעה נדונה לגופה והוכרעה על ידי בית משפט מוסמך, אין להיזקק לתביעה נוספת בין אותם הצדדים או חליפיהם, אם זו מבוססת על עילה זהה.

המבחן לקביעה אם קיים מעשה בית דין, הוא מבחן של זהות העילה ולא מבחן של זהות הסעד.

לעניין השתק העילה המבחן הוא רחב יותר בשל השיקול הקובע שלא מן הדין להטריד את הנתבע בתביעות רבות בשל אותו מעשה.