החלטה בתיק א 27935/04

בפניי בקשה למתן רשות להתגונן.

ב"כ התובע ויתר על חקירת המצהיר, והצדדים סיכמו בעל פה.

טענות הנתבעים:

הנתבעים טוענים כי ביום 4.6.96 אישר מרכז ההשקעות תוכנית השקעות בחברה במסגרת החוק לעידוד השקעות הון במסלול של הלוואה בערבות המדינה.

הנתבעים טוענים כי בסוף 2003 הופסקה פעילותה של הנתבעת מס' 1.

הנתבעים טוענים כי התובע חייב אותם בתשלומי ריבית בשיעור שללייבור + 2.7% בעוד שהיה על התובע לחייב אותם בריבית נמוכה יותר, והנתבעים מציגים תחשיב של מומחה ביחס ליתרת סכום ההלוואה בשיעורי ריבית של לייבור + 1%, או לייבור + 0.5% או לייבור ללא תוספת.

התוצאה הינה לטענת הנתבעים כי התובע חייבם בריבית בסכום של 161,000 ש"ח מעבר לשיעור שהיה עליו לחייב.

טענתם השנייה של הנתבעים הינה כי התובע הטיל עיקולים, במסגרת תיק הוצל"פ, כאשר פסק הדין שעל יסודו ניתן התיק כבר בוטל בהסכמת הצדדים, ולכן כל עיקול כזה גרם לפגיעה בשמם הטוב.

הנתבעים מבקשים לקזז מסכום התביעה סכום של 500,000 ש"ח, כסכום הנזק שנגרם להם, או לחילופין סכום של 115,000 ש"ח, כסכום הנזק הקבוע בחוק איסור לשון הרע, ללא הוכחת נזק.

הנתבעים טוענים כי התובע אינו רשאי לגבות ריבית פיגורים משום שהמדובר בפיצוי מוסכם , לכן לביהמ"ש סמכות להפחיתו, ובכל מקרה המדובר בריבית מוגזמת, הנתבעים מפרטים רשימה של טענות שבגינם לדעתם יש להפחית את שיעור ריבית הפיגורים.

לפיכך, עותרים הנתבעים להורות על קבלת בקשתם.

טענות התובע:

התובע עותר להורות על דחיית הבקשה.

ראשית טוען ב"כ התובע כי אין לקבל את הבקשה להגשת בקשה למתן רשות להתגונן מתוקנת, שכן אין כל נימוק לקבלתה.

עוד נטען כי כבר בפס"ד שניתן על ידי כב' השופט כספי בתיק זה, פס"ד שניתן עקב אי התייצבות הנתבעים לדיון, ובוטל בהסכמה לאחר מכן, נאמר כי אין בבקשת הנתבעים כל ממש.

לגופו של עניין, נטען כי המדובר בטענות סתמיות, הנתבעים מבססים את טענותיהם על הכנסות עתידיות צפויות אולם העתיד כבר כאן וכספים לא נכנסו.

עוד נטען כי חישוב המומחה, לוקה שכן, אין כל חישוב כמה לטענתו מגיע לתובע.

כמו כן אין כל הסבר מדוע הנתבעים אינם צריכים לשלם את הריבית המוסכמת על פי הסכם ההלוואה.

ביחס לטענת הקיזוז נטען כי המדובר בטענה סתמית, בכל מקרה מקומה של טענה זו בתביעה כנגד התובע, ולא בקיזוז.