החלטה בתיק א 27134/04

בפני בקשה לסילוק חלק מן התביעה על הסף, בטענת קיומו של מעשה בית-דין.

התביעה הוגשה ביום 10.3.04 בגין הסך של 450,000 ש"ח.

התביעה מורכבת מן הרכיבים הבאים:

חוב נטען של 100,000 ש"ח בגין מכירת צמיגים לשנת 2000.

חוב נטען של 300,000 ש"ח בגין מכירת צמיגים לשנת 2002.

היתרה של 50,000 ש"ח היא עבור עוגמת נפש והוצאות נלוות.

בין לבין, התנהל בין הצדדים הליך במסגרת ת.א. 10242/03.

שם נתבע התובע ע"י הנתבעות 1-2 דכאן לפינוי מצבור הצמיגים אותו אחסן באתר.

הוגשה שם בקשת רשות להגן, בש"א 157069/03.

שם העלה התובע דכאן טענת קיזוז, שהיא תמונת ראי של התביעה הנוכחית.

כבוד השופט צבי כספי, בהחלטה מנומקת מיום 23.9.03 קיבל את הבקשה לרשות להגן עד כמה שהיא מתייחסת לחוב הנטען של מכירת הצמיגים בסך 100,000 ש"ח בשנת 2000.

אך, דחה את הטענה בדבר חוב נטען של 300,000 ש"ח בגין מכירת צמיגים בשנת 2002.

החלטת כבוד השופט כספי צורפה והובאה לנגד עיניי.

כבוד השופט כספי קבע שם בעמוד 3 של ההחלטה: "טענה נוספת של הנתבע לקיזוז סכום של 300,000 ש"ח בגין כך שהשטח "נוכה" (כך במקור- נ.ג.) מכל הצמיגים שהיו בו (על ידי התובעות) ונותר ריק וללא צמיגים, אינה ראויה לדיון בהליכים אלו (ההדגשה שלי נ.ג.)  בהעדר כל טיעון נוסף פרט לטענה בדבר העדר הצמיגים ושוויים הנטען, ללא כל ביסוס ראייתי וזאת בניגוד לדרישות הדין בכל הנוגע לפירוטה של טענת קיזוז בטענת רשות להתגונן....".

התובע דכאן גורס, כי אין לסגור את הדלת בפניו ואין לקבוע כי נעשה מעשה בית דין במסגרת ההחלטה האמורה בנוגע לזכות התביעה בגין הצמיגים בשיעור של 300,000 ש"ח משנת 2002.

מנגד, סבורים הנתבעים דכאן, כי החלטת כבוד השופט כספי מהווה מעשה בית דין.

הרי, לא ניתנה לתובע רשות להתגונן בגין רכיב זה של הצמיגים בשיעור של 300,000 ש"ח משנת 2002.

לשיטתם שלילת הרשות להגן בגין הרכיב הנ"ל מהווה מעשה בית דין.

מלכתחילה סברתי כי יש להעתר לבקשה.