החלטה בתיק א 25363/05

בפניי בקשת רשות להתגונן מטעם נתבעים 1 ו-4 (להלן - המבקשים), בפני תביעה כספית על סך של 37,204 ש"ח.

טענות המבקשים

כל התשלומים עליהם הוסכם בחוזה שולמו, בגין חלקם הגדול אף לא קיבלו קבלות וחשבוניות.

בשנת 2003 נאמר למבקשים על ידי נתבע 3 כי במסגרת עסקים אחרים שיש בינו לבין המשיבה, נתבע 3 הסדיר עם המשיבה את כל העניינים הכספיים הקשורים להסכם נשוא תביעה זו.

אם אכן לא שולמו הפרשי שער, לא ברור מדוע סכומים אלה לא נדרשו כבר בשנת 98.

משתי תביעות שהוגשו כנגד מבקש 4 על ידי המשיבה, למד מבקש 4, כי נתבע 3 מסר למשיבה המחאות וזייף את חתימתו בגב ההמחאות כערב לפירעונן.

משנודע למשיבה כי חתימת מבקש 4 זויפה וכי נתבע 3 נותר חייב כספים ושלא ניתן לגבות ממנו, מנסה המשיבה להוציא מהמבקשים כספים בחוסר תום לב על ידי הגשת התביעה זו.

נתבע 3 נעצר לא מזמן בגין עבירות מרמה ולפיכך, סיכויי המשיבה לגבות ממנו כספים הינם אפסיים.

מבקש 4  חוזר ומדגיש, כי כל הכספים המגיעים למשיבה שולמו במלואם וכל מטרת תביעה זו להוציא ממבקש 4 כספים אותם חייב נתבע 3 בגין הלוואות שונות שניתנו לו, אשר אין לו כל קשר אליהם.

טענות המשיבה

ביום 07.09.97 נחתם הסכם שכירות, לפיו השכירה המשיבה למבקשת 1 את עסקה מותגיה ומיטלטליה וזאת, על מנת שמבקשת 1 תמשיך לשווק את המותגים.

הנתבעים, כולל מבקש 4, ערבו ביחד ולחוד לקיום כל התחייבויותיה של נתבעת 1 על פי הסכם השכירות.

על פי הסכם השכירות סעיף 3.3 א.2 התחייבה מבקשת 1 לשלם למשיבה, לכל הפחות, סך השווה בש"ח ל-4000 דולר לחודש, לפי השער היציג ביום פירעון כל המחאה בצירוף מע"מ.

על מנת להקל את גביית דמי השכירות, הוסכם בין הצדדים, כי למשיבה יינתנו 72 המחאות מעותדות על סך של 14,000 ש"ח כל המחאה, כאשר מועד פירעונה של כל המחאה יהיה החל מיום 15.01.98 ובכל 15 בחודש לאחריו.

עוד הוסכם בהסכם השכירות, כי בכל 15 לחודש בו יחול מועד פירעונה של המחאה מעותדת תיערך בין הצדדים התחשבנות לגבי הפרשי שער הדולר, דהיינו ההפרש שבין הסך הנקוב בהמחאה בסך של 14,000 ש"ח לבין השווי בש"ח של 4000 דולר.

מבקשת 1 פרעה את ההמחאות המעותדות שניתנו על פי הסכם השכירות, אולם לא שילמה למשיבה את הפרשי השער.

מבקשת 1 חייבת למשיבה הפרשי שער בסכום כולל של 37,204 ש"ח (נומינלי). מבקשת 1 חייבת בתשלום סכום התביעה על סמך התחייבותה  החוזית או על סמך התמורה שקיבלה.  

מבקש 4 נתבעים 2 ו-3 חייבים לשלם למשיבה את סכום התביעה על סמך ערבותם האישית.

דיון

הלכה פסוקה היא, כי בחינת בקשותיו של הנתבע, ע"י ביהמ"ש בהליך של סדר דין מקוצר, אינה מצריכה לפסוק בדבר טיב טענותיו וזכויותיו של הנתבע, אלא אך לבחון האם יש בטענה זו לכאורה כדי להצדיק את בירורה, קרי, האם יש בתצהירו של הנתבע יחד עם חקירתו הנגדית הגנה לכאורה בעלת משמעות, אשר אם תוכח במשפט תוכל להוות הגנה ראויה לגרסתה של התביעה.

ע"א 2418/96 כלפו (ישראל) בע"מ נ. בנק למסחר בע"מ פד"י מז (5) עמ' 133

ע"א 478/73 אנגלנדר נ. אשכנזי, פד"י ל(3) 437