החלטה בתיק א 24443/06

1.      לפניי בקשה לדחיית תביעה על הסף מחמת התיישנות.

2.      המשיבים הם אב ובתו, אשר רכשו מהמבקשת 1 דירת גן בפרויקט גבעת דניה בראש העין, על-פי הסכם רכישה מיום 31.3.1994. לטענת המשיבים, למן מסירת החזקה בדירה, בחודש יוני שנת 1996, נתגלו בה פגמים, ליקויי בניה ואי התאמות, אשר לא תוקנו למרות שניתנו למבקשת הזדמנויות לעשות כן.

3.      מכאן תביעתם הכספית של המשיבים, אשר הוגשה ביום 5.4.2006.

4.      המבקשות טוענות, כי החזקה בדירה נמסרה ביום 7.5.1996, היינו חודש מוקדם יותר מן הנטען על-ידי המשיבים, ולכן התיישנה עילת התביעה ביום 6.5.2003 ולכל המאוחר בחודש יוני 2003. זאת ועוד, תכלית ההתיישנות קוראת לדחיית התביעה על הסף, בין היתר, הואיל והגשתה במועד כה מאוחר מקפח את זכויותיהן המהותיות של המבקשות להוציא את צדקתן לאור ופוגע באופן בלתי ראוי בתחשיבים הכלכליים ובציפיות שלהן.

5.      תשובת המשיבים הינה כי המבקשות מושתקות מלטעון לענין ההתיישנות, בין היתר לנוכח הודאתן המפורשת בחבותן לתיקון הליקויים גם לאחר שחלפה תקופת ההתיישנות. לשיטתם, החלה תקופת ההתיישנות רק לאחר שסיימו המבקשות את ניסיונות התיקון הבלתי מקצועיים בשנת 2004.

דיון

6.      בפתח תגובתם, טוענים המשיבים, כי יש לדחות את טענת ההתיישנות על הסף, הואיל והמבקשות זנחו את הטענה במהלך ההליך המשפטי. איני מקבלת את טענת התובעים וסבורני, כי יש מקום לדון בשאלת ההתיישנות לגופה.

7.      סעיף 5 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958, קובע, כי התקופה שבה מתיישנת תביעה שלא הוגשה עליה תובענה היא, בשאינו מקרקעין - שבע שנים. לפי סעיף 6 לחוק, תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה.

8.      התביעה מושתתת, בין היתר, על טענות בדבר הפרת הסכם המכר, קיומן של אי התאמות בהתאם לחוק המכר (דירות), התשל"ג-1973 ורשלנות בבניה.

9.      לטענת המשיבים, נולדה עילת התביעה כאשר נודע להם מלוא היקף נזקיהם, בעת שקיבלו את חוות דעת המומחה מטעמם. לגרסתם, לא מיהרו לבחון את מלוא נזקיהם נוכח נכונותם של המבקשות לתקן הליקויים. משנכשלו המבקשים בניסיונותיהם האחרונים, קמה למשיבים עילת התביעה, ומנקודת זמן זו מתחילה תקופת ההתיישנות.

10. עילת התביעה החוזית בגין הפרת הסכם המכר, התגבשה, לכל המאוחר, בעת שהמשיבים קיבלו לידיהם את החזקה בדירה. גם אם נלך לפי גרסתם (המוכחשת) של המשיבים, לפיה נמסרה החזקה בדירה בחודש יוני שנת 1996, הרי שחלפו למעלה מ-7 שנים ממועד זה ועד ליום הגשת התביעה, ומכאן, שתביעתם החוזית התיישנה, לכאורה. 

11. יישום הכלל הנקוט לגבי עוולות מתחום דיני הנזיקין, המעוגן בסעיף 89 לפקודת הנזיקין, יובילנו למסקנה זהה. היות והנזקים נתגלו למשיבים בסמוך למועד מסירת החזקה ובמהלך השנה הראשונה למגוריהם בה, הרי שיש למנות גם לגבי העוולה הנזיקית תקופת התיישנות בת 7 שנים.

12. אציין, כי לטעמי, לא עמדו המשיבים בנטל הדרוש לצורך דחיית תחילת מירוץ ההתיישנות לפי הוראת סעיף 8 לחוק ההתיישנות, ומכל מקום, איני סבורה, כי קיימת הצדקה להחילה בענייננו. המשיבים מודים, כי ליקויי הבניה בדירה נתגלו להם במועד מסירתה לידיהם, ואף לפני כן פנו למבקשות בטענות לליקויים (סעיפים 9-8 לכתב התביעה). לגרסתם, עסקינן בליקויים ואי התאמות רבים וחמורים, אשר חלקם היוו סכנת נפשות ולסיכונים בריאותיים קשים. זאת ועוד, בסעיף 10 לכתב התביעה נטען, כי " עם תחילת הגשמים לאחר מסירת החזקה בדירה התגלתה בעיה קשה של רטיבות בכל הדירה", שהיתה קיימת, לדבריהם, טרם מסירת הדירה.

מכאן נובע, כי עוד בשנים 1996-7 ידעו המשיבים על קיומם של ליקויים בדירה, חלקם אף קשים ומסוכנים. חרף זאת בחרו המשיבים, משיקוליהם שלהם, להסתמך על המבקשות בענין זה משך תקופת זמן ארוכה, ולהגיש את תביעתם בגין ליקויי הבניה אך בשנת 2006.

13. אלא שהנני מקבלת טענת המשיבים, כי לאחר כניסתם לדירה וגילוי הליקויים התנהלו בין הצדדים שיחות ותכתובות רבות, והמבקשות אף ביצעו מספר תיקונים בדירה. עובדה זו הביאה להימשכות התיקונים על-פני תקופות ארוכות ולגילוי פגמים חדשים ופגמים "ישנים" שלכאורה תוקנו ו"התעוררו לחיים מחדש".

14. המשיבים מציינים, כי בחודש יולי שנת 2004 ביצעו המבקשות את התיקונים האחרונים בדירה. באותו מועד, נעשה ניסיון תיקון יסודי של בעיית הרטיבות, וזאת בעקבות הסכם ויתור שנחתם בין הצדדים ביום 6.11.2003, ולפיו מוותרת המשיבה 2 על כל טענה ותביעה בקשר לרכישת הדירה ובגין כל נזק שארע בגינה, כנגד החלפת הריצוף והתחייבות לטיפול ותיקון ליקויים אשר יתגלו במהלך ביצוע העבודות ואשר מהווים מקור לבעיית הרטיבות בריצוף.

15. ההלכה היא, כי כאשר המוכר מקבל על עצמו בחוזה לתקן את הליקויים במועד כלשהו, ניתן לבסס את התביעה על הפרת חיוב זה, ואז תידחה תחילתה של תקופת ההתיישנות למועד ההפרה של חיוב התיקון (ראה: א. זמיר חוק המכר (דירות), תשל"ג-1973, עמ' 529 (להלן: " זמיר"), ת"א (י-ם) 884/91 בריברום נ' רמט בע"מ חברה רשומה בישראל, דינים מחוזי כו(5), 434).

והוא הדין באם תיקן המוכר את הליקויים באופן לקוי.

16. יתירה מזאת, על-פי סעיף 9 לחוק, היה והודה נתבע בכתב או בפני בית משפט בקיום זכות התובע, תתחיל תקופת ההתיישנות מיום ההודאה. ו "מעשה שיש בו משום ביצוע מקצת הזכות, דינו כהודאה לעניין סעיף זה". בסעיף זה - "הודאה" - למעט הודאה שהיה עמה טיעון התיישנות".