החלטה בתיק א 24424/05

בפניי בקשה מטעם התובעת (להלן - המבקשת) למחיקת התביעה כנגד נתבע 1 (להלן - המשיב) ללא צו להוצאות ובמקביל, בקשה מטעם המשיב לפסיקת הוצאות.

טענות המבקשת

כתב התביעה הוגש כנגד נתבעת 2 והמשיב, בגין אי תשלום שירותי תדלוק שקיבלה נתבעת 2 מאת המבקשת, על פי הסכם בין הצדדים. המשיב הינו בעל שליטה בנתבעת 2 בשל ערבותו לחובותיה.

ביום 27.11.05, לאחר קבלת כתב התביעה, פנה ב"כ המשיב אל ב"כ המבקשת והפנה את תשומת ליבו לכך, שחתימת המשיב אינה מתנוססת במקום המיועד לכך על גבי נספח כתב התביעה.

לאחר בדיקה נוספת של מסמכי ההתקשרות והיוועצות בנציגי המבקשת הרלוונטיים, התברר כי מבקש 1 אכן אינו חתום על גבי כתב הערבות, אולם זאת ככל הנראה, בשל ניצול אי שימת לב של נציג המכירות מטעם המבקשת ולמרות שכוונת הצדדים - כעולה מן הטופס - הייתה כי הוא ערב אישית לחובות נתבעת 2.

לאור סכום החוב הנמוך והקושי הראייתי, החליטה המבקשת, כי בנסיבות אלה אין הצדקה להמשיך בניהול התובענה וביום 13.12.05 שיגרה אל ב"כ המשיב מכתב ובו הודעה, כי לפנים משורת הדין, תיאות המבקשת למחוק את התביעה כנגד המשיב.

ב"כ המשיב הגיש מכתב תגובה אשר בו מוצגת דרישה להוצאות בקשר עם המחיקה לסך של 1,000 ש"ח בצירוף מע"מ.

המבקשת סבורה, כי לאור הנסיבות המתוארות לעיל, אין מקום לחייב את המשיבה בהוצאות, הן בעצם העובדה כי המבקשת הסכימה למחיקת התביעה תוך זמן סביר מפנית פרקליטו בנסיבות העניין, העובדה שבהסכמת המבקשת ניתנה טרם שידעה וקיבלה לידיה בקשת רשות להתגונן ובהסתמך על מכתב ב"כ בלבד.

ראוי להזכיר כי תקנה 512 לתקסד"א, התשמ"ד - 1984, מורה לבית המשפט להתחשב, ביחס לשאלת ההוצאות, בין השאר גם בשווי הסעד השנוי במחלוקת בין הצדדים ובדרך ניהול הדיון על ידי בעלי הדין.

ב"כ המבקשת סבור, כי המבקשת ניהלה את הדיון בתום לב ותוך זמן סביר, למרות עמדתה העקרונית, הסכימה למחיקת המשיב מטעמים של חסכון בזמן הצדדים ובית המשפט, היחס בין סכום השנוי במחלוקת להשקעה הנדרשת לשם ניהול ההתדיינות.

טענות המשיב

עם קבלת כתב התביעה, פנה ב"כ המשיב אל ב"כ המבקשת במכתב מיום 27.11.05, בו הפנה את תשומת ליבו של ב"כ המבקשת לכך, שכתב הערבות נשוא התביעה אינו נושא את חתימת המשיב.

לאחר שבועיים ולאחר שהמבקשת לא הטריחה עצמה להתייחס למכתב מיום 27.11.05, פנה המשיב לבית המשפט בבקשה למתן רשות להתגונן בבש"א 184337/05.

לאחר שהושגה הבקשה למתן רשות להתגונן בבוקר יום 13.12.05, התקבל במשרד ב"כ המשיב בשעות אחה"צ המאוחרות, מכתב מאת ב"כ המבקשת, בו ציין כי לצרכי פשרה, תיאות מרשתו "למחוק את נתבע 2, מר אברהם רבין מכתב התביעה".

ביום 13.12.05 שיגר ב"כ המשיב מכתב אל ב"כ המבקשת, בו ציין, כי כבר הוגשה הבקשה למתן רשות להתגונן, היות והמבקשת לא הואילה להתייחס למכתב ב"כ המשיב מיום 27.12.05 ועל כן, לפי כל דין מאחר וב"כ המשיב פעל בתיק, על המבקשת לשלם את הוצאות המשפט ושכ"ט ב"כ המשיב.

המבקשת הגישה כתב תביעה בסדר דין מקוצר כנגד המשיב, בהסתמך על כתב ערבות שאינו נחתם כלל ובטח שלא על ידי המשיב.

המבקשת התעלמה ממכתב ב"כ המשיב מיום 27.11.05, בו הפנה את ב"כ המבקשת לכך, שכתב הערבות אינו חתום.

המשיב הגיש לבית המשפט בקשה למתן רשות להתגונן, בטרם ב"כ המבקשת פנה לב"כ המשיב בהצעה לסגור את התיק. מותר לציין, כי למידת התיק לעומק לשם הכנת הבקשה למתן רשות להתגונן וכן התצהיר התומך בבקשה, אינו דבר של מה בכך. כמו כן, אין המבקשת יכולה להתעמר לשווא במשיב מבלי לשאת בתוצאות על כך.

דיון