החלטה בתיק א 24273/05

הצדדים

התובעת (להלן: "המשיבה") הגישה כנגד הנתבעת (להלן:"המבקשת") תביעה בסדר דין מקוצר על סך 48,104 ש"ח.

המשיבה הינה חברה להובלה ושילוח בינלאומי, ובמסגרת פעילותה תיאמה עבור המבקשת הובלה של מטענים מספרד ( להלן:"השירותים").

המבקשת הזמינה מהמשיבה שירותי הובלה של אריחי קרמיקה במכולות מספרד לישראל.

טענות המשיבה

לטענת המשיבה, היא סיפקה למבקשת שירותי הובלה ובגינם חייבה את המבקשת בסך 15,710 דולר וכן 5,070 יורו, על פי שלושה שטרי מטען.

המשיבה טוענת, כי המבקשת נותרה חייבת לה סך 47,176 ש"ח, בצירוף ריבית חוקית מוסכמת.

טענות המבקשת

המבקשת מאשרת כי קבלה שירותי הובלה ימית מהמשיבה, אלא טוענת כי אין היא חבה מאומה למשיבה, כי אם המשיבה היא שחבה לה החזר כספים.

לטענת המבקשת, על פי הצעת המחיר שהוגשה לה על ידי המשיבה, עלות הובלה ימית של מכולה היא 500 דולר, ועלות הובלה יבשתית משער המפעל לנמל המוצא בספרד היא 331 יורו למכולה

(להלן:"ההצעה").

לטענת המבקשת, המשיבה מעולם לא הודיעה לה כי תדרוש סכומים העולים על הנקוב בהצעה.

לטענת המבקשת, כל שנותר לתשלום הוא סכום של 10,831 ש"ח בלבד.

המבקשת מקזזת סכום זה בגין חיובי יתר שחויבו על ידי המשיבה במשך תקופה ארוכה.

דיון ומסקנות

ההלכה היא, כי על המבקש להתגונן מפני תביעה בסדר דין מקוצר, להניח בתצהירו תשתית עובדתית מופרטת. ויודגש, הבחינה נעשית על פי התצהיר ולא על פי הבקשה. במילים אחרות, אין להיזקק לטענות עובדתיות אשר אינן מוצאות את ביטויין בתצהיר, אף אם אוזכרו בבקשה.

המצהיר מטעם המבקשת טוען לקיומה של הצעת מחיר לפיה סוכם עם המשיבה סכום של 331 יורו להובלה יבשתית. התצהיר אינו מפנה להצעת המחיר, ואינו מציין כי ההצעה מצורפת אליו.

עם זאת, ההצעה צורפה, הלכה למעשה, לבקשה. במצב דברים זה, אין להחמיר עם המבקשת על כי לא הפנתה בתצהיר אל המסמך.

בהקשר זה, ראוי להבהיר, כי בשלב הדיון בבקשת הרשות להגן, לא נבחנית השאלה כיצד יוכיח המבקש את טענותיו. די בכך שבפיו טענת הגנה ראויה. אשר על כן, אין באי צירפה של ההצעה לתצהיר, כדי להביא לדחיית הבקשה על הסף.

עיון בהצעת המחיר מעלה כי בהצעה, הנושאת תאריך 29/4/04 צוין כי תוקפה הוא עד יום: 31/5/04.

לטענת ב"כ המשיבה, המטענים נשוא התביעה הגיעו בחודשים ספטמבר-אוקטובר 2004 ( עמ' 5 שורה 11 לפרוטוקול), דהיינו, לאחר תום התקופה הנקובה בהצעה. מנגד, טוען ב"כ המבקשת, כי מועד התוקף הנקוב בהצעה לא מתייחס למועד ביצוע ההובלות אלא למועד קיבול ההצעה.

המחלוקת בין הצדדים בסוגיית ההצעה, היא מחלוקת עובדתית אשר יש לבררה. ציון התאריך על גבי ההצעה, אין בו כשלעצמו, כדי להביא לדחיית הבקשה. במסגרת הבאת הראיות יתבררו בין היתר השאלות, האם ההצעה השתכללה לכדי חוזה מחייב, מה משמעות המועד הנקוב בהצעה ומהו מועד פקיעתה של ההצעה.

המשיבה נסמכת על שטרי המטען בהם נקובים הסכומים הנדרשים על ידה כדמי הובלה שיש לשלמם כתנאי לקבלת המטען.