בפניי בקשת רשות להתגונן, בפני תביעה כספית.
המשיבה הינה חברה פרטית העוסקת בין היתר בשיווק ומכירת מוצרי אלקטרוניקה ותקשורת , המשיבה והמבקשת ניהלו בניהם יחסים מסחריים במסגרתם רכשה המבקשת מהמשיבה מוצרים שונים, והמשיבה ביצעה עבור המבקשת תיקוני מכשירים שונים לפי בקשתה. לטענת המשיבה הסכומים בגין רכישת המוצרים ותיקון מכשירים טרם שולמו.
לטענת המבקש כותרת כתב התביעה משום שהתביעה אינה נסמכת על ראיה כלשהי בכתב. עוד נטען כי כתב התביעה נעדר כל אסמכתא לסכום התביעה , שכן המשיבה לא טרחה לצרף את כרטסת הנהלת החשבונות שלה שהינה מסמך מהותי לביסוס סכום התביעה. המבקשת מתנגדת לטענת חוסר תום לב של המשיבה כאילו חשבוניות המס הוצאו, כביכול , "ללא הסכמתה" , המשיבה קיבלה את חשבוניות המס אשר המבקשת מסרה, ולא ערערה לא התכחשה ולא התנגדה להן. בהתנהגותה זו המשיבה מנועה ומושתקת מלטעון כי כעבור שנים , בדיעבד, לאחר מעשה, ובחוסר תום לב, "איננה מסכימה" להן. במהלך קשריהן העסקיים, שילמה המבקשת למשיבה את התשלומים השוטפים עבור שרותיה , ובתשלומים אלו קיזזה המבקשת מן התשלומים ,חלק מן החיובים שבחשבוניות המס. התשלומים למשיבה בוצעו על ידי שקים של המבקשת לפקודת המשיבה, לכל שיק צירפה המבקשת תדפיס ובו פירוט החשבונות בגינן משולם השיק, המשיבה קיבלה את השקים והתדפיסים שצורפו להם ,ולא פצתה את פיה, לא התכחשה לסכומים שקוזזו על פי חשבונית המס ולא התנגדה להם.
המבקשת מדגישה כי בהעדר ראיה בכתב , המשיבה הייתה מנועה מלהגיש תביעה זו בסדר דין מקוצר והתביעה הוגשה בסדר דין מקוצר שלא כדין.
דיון-
הלכה פסוקה היא כי, בחינת בקשותיו של הנתבע, ע"י ביהמ"ש בהליך של סדר דין מקוצר, אינה מצריכה לפסוק בדבר טיב טענותיו וזכויותיו של הנתבע, אלא אך לבחון האם יש בטענה זו לכאורה כדי להצדיק את בירורה, קרי, האם יש בתצהירו של הנתבע יחד עם חקירתו הנגדית
הגנה לכאורה בעלת משמעות אשר אם תוכח במשפט תוכל להוות הגנה ראויה לגרסתה של התביעה.
ע"א 2418/96 כלפו (ישראל) בע"מ נ. בנק למסחר בע"מ פד"י מז (5) עמ' 133
ע"א 478/73 אנגלנדר נ. אשכנזי, פד"י ל(3) 437
ע"א 544/81 ,604 מנחם קיהל בע"מ נ. סוכנו. המכוניות לים התיכון בע"מ, פד"י לו (3)518
לעניין זה חייב ביהמ"ש לצאת מנקודת הנחה כי הנתבע דובר אמת, אא"כ נתבדו דבריו לחלוטין בחקירה נגדית, במקרה זה האחרון, יהיה על ביהמ"ש למנוע את סיכול מטרתו של ההליך ע"י העלאת טענות סתמיות מטעם הנתבע (הגנת בדים), ואשר כל מטרתן נועדו ע"מ למנוע מהתובע את היתרונות הדיוניים אשר מוקנים לו ע"י הגשת תובענה בסדר דין מקוצר.
אין ביהמ"ש נדרש, בשלב זה, כחלק מהאלמנטים המשפיעים על הכרעתו, למשקלן ומהימנותן של הראיות ובנוסף, בשלב זה על ביהמ"ש לייחס את מלוא המהימנות לגרסתו של הנתבע אשר לא נסתרה לחלוטין בחקירתו הנגדית על ידי בא כוח התביעה.
כך נתבע, אשר מבקש רשות להגן חייב להיכנס לפרטי העובדות ואין סיפק בידיו להישען ולהעלות אך רמזים וחשדות ללא כל בסיס ראייתי, תצהיר מעיין זה או כזה המנוסח באופן כוללני החסר פרטים רלוונטיים וחיוניים להבהרת נושא ההגנה אינו יכול לשמש בסיס לקבלת רשות להגן
(ע"א 543/86, ע"א 424/86).
מן הכלל אל הפרט
בדיון שהתקיים ביום ה-22/05/05 , טענה המבקשת להגנה לכאורה מכוח הטענות של השתק ומניעות, והעובדה שהמשיבה קיבלה את חשבוניות נשוא הקיזוזים ולא ערערה עליהם. המשיבה טוענת כי הגנת המבקשת לוקה בחסר ואינה מתיישבת עם הלכות של המבקש רשות להתגונן. נטען על ידי המשיבה כי המבקשת לא פירטה את פירוט החיובים לגבי טענת המניעות וההשתק נטען כי אין זו טענת הגנה ראויה. הכלל הוא כי בית המשפט ייטה להיעתר לבקשה בכל מקרה בו מגלה התצהיר הגנה אפשרית בפני התביעה , גם אם מדובר בהגנה דחוקה. בשלב זה בית המשפט אינו בודק את אמיתותן של העובדות הנטענות בתצהיר, אלא יוצא מהנחה שהאמור בתצהיר הוא אמת.
לגבי הטענה כי המשיבה לא ערערה ולא התכחשה לחשבוניות המס והיא מנועה ומושתקת לטעון ,רק כעת כעבור שנים, לאחר מעשה ובחוסר תום לב טוענת כי איננה מסכימה להן, לטענה זו המשיבה לא נתנה תשובה ברורה, אלא השיבה כי אין זו טענת הגנה ראויה. טענה זו מהווה הגנה לכאורה, שמקנה רשות להתגונן, משניתנה הגנה.
לא שוכנעתי ע"י המשיבה הן עובדתית והן לכאורית כי המבקשת לא זכאית להוכיח את טענתה. הרי שאם נקנה לטענות המבקשת, את האמינות הלכאורית כנדרש בשלב זה, טענות אלו, אינן אך "סתמיות" ומשכך קיימת בהן הגנה לכאורית בעלת משמעות אשר אם תוכח במשפט תוכל להוות הגנה ראויה לגרסתה של התביעה.
אי לכך, הנני משתמשת בסמכותי על מנת לאפשר למבקשים את יומם בביהמ"ש ולאשר להם את בקשת הרשות להתגונן.
התצהיר ישמש כתב הגנה.
התיק יועבר לניסיון גישור במנת.
השלמת הליכים מקדמיים על פי תק' 214 ב 1 תוך 14 יום מהיום.
תצהירי עדות ראשית תוך 45 יום נוספים.
הוכחות תתקיימנה ביום 15.1.05 בשעה 16:30.
ניתנה היום כ"ד באייר, תשס"ה (2 ביוני 2005) בהעדר הצדדים.