החלטה בתיק א 22463/07

בבקשה לדחייה על הסף

בקשה לדחיית התביעה שבכותרת  על הסף .

הנתבע עותר בבקשה לדחיית התביעה שהוגשה כנגדו על הסף מחמת קיומם של מעשה בית דין והתיישנות.

התביעה נשוא בקשת הדחייה הוגשה על ידי שתי תובעות, אם וביתה: סוניה שץ  (להלן:" סוניה") כתובעת מס' 1 ומירבל (שץ) אופנהיימר (להלן:" מירבל") כתובעת מס' 2 כנגד מינהל מקרקעי ישראל ( להלן:" המינהל") כנתבע.

בתביעה נדרש המינהל לשאת אלטרנטיבית בתשלום פיצוי כספי בשיעור רבע מזכויותיו של המנוח גרשון שץ ז"ל (להלן:" המנוח") שהיה בן זוגה של סוניה ואביה של מירבל לטובתן.

הסכום הכספי נתבע על ידי מירבל כיורשתו של המנוח על פי דין ואילו על ידי סוניה כמי שזכויות מירבל הומחו לה.

העובדות העומדות ביסוד הבקשה אינן שנויות במחלוקת ואלה תובאנה, לנוחות המעיין בהחלטה זו להלן:

א.         זכויותיה של סוניה כנגד המינהל לפיצוי כספי מכוח היותה יורשתו של המנוח בשיעור של רבע מזכויותיו הוכרה בבית המשפט המחוזי בת.א. 1230/99 בפסק דין שניתן ביום 4.05.05 (להלן:" פסק הדין").

ב.         הפיצוי הכספי נקבע בפסק הדין ביחס לזכויות המנוח כלפי המינהל ככל שאלה נובעות מהסעד הראוי בגין פינוי והריסת מפעל לייצור קרח בעיר רמלה בו היה שותף החל משנות החמישים.

ג.          פסק הדין ניתן לאחר שנים של ניהול הליכים משפטיים בערכאות שונות בפני מותבים משתנים ותחילתו בתביעה שהוגשה ביום 1/02/96 ע"י השותפות על מייסדיה נמנה המנוח, סוניה, מירבל ושני בני משפחה נוספים כנגד המינהל ושותפו לשעבר של המנוח בשם דוד בורנשטיין (להלן:" בורנשטיין").

ד.         בפסק הדין בו נתקבלה התביעה חויב המינהל בתשלום של 11.5% מתוך הסך של 226,438 ש"ח אשר שולמו לבורנשטיין לזכותה של סוניה ובנה במשותף.

ה.         קודם לפסק הדין הורה בית המשפט בהחלטתו מיום 17.3.04 על מחיקתה של מירבל מכתב התביעה בו שימשה כתובעת נוספת לצידה של סוניה.

ו.          ערעור שהוגש כנגד פסק הדין, בין היתר על ידי סוניה, נדחה בבית המשפט העליון בשיבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים בע.א. 5818/05 ביום 29.306, לאחר שלא נמצא מקום לסטות מהקביעות שנעשו בפסק הדין ובכך הפך זה לחלוט.

בשני נושאים ניטשת המחלוקת בין הצדדים כאמור:

א. קיומו של מעשה בית דיןכנגד תביעתה של סוניה.

ב. קיומה של התיישנות כנגד תביעתה של מירבל.

אתייחס אם כן לטענות אלה כמובא להלן:

מעשה בית דין :

לטענת המינהל נוצר כלפי תביעתה של סוניה מעשה בית דין ו/או השתק פלוגתא שעה שבפסק הדין נקבע כי זכויותיה של מירבל לא הומחו לסוניה ולפיכך, מנועה האחרונה מלהעלות עניין זה לדיון בשנית.

לעומתו, טוענת סוניה כי בפסק הדין לא קיימת קביעה פוזיטיבית בדבר שלילת המחאת הזכות והקביעה בדבר היעדר תוקפה ניתנה בהסתמך על היעדר חתימתה של מירבל כמימצא שאיננו בעל נפקות להליכים שבפנינו. באותה נשימה טוענת סוניה כי מחיקתה של  מירבל אינה מהווה מעשה בי דין ואין בה כדי להוות מניעות אם כלפי סוניה ואם כלפי מירבל להגשת התביעה מחדש. בדברי התגובה מוסיפה וטוענת סוניה באמצעות בא-כוחה כי מעשה בי דין או השתק פלוגתא קיים דווקא כלפי הצד שכנגד ועניינו בעצם קיומה של הזכאות המשפחתית ל- 23% מזכויות המנוח בשותפות אליה מנוע המינהל מלהתכחש.

מעבר לכך, הוסיף בא כוחן של סוניה ומירבל לטעון בלהט לתקפותה של המחאת הזכות בהסתמך על הנסיבות שקדמו למתן פסק הדין בדרך המביעה הסתייגות מהקביעות שנעשו בפסק הדין.