החלטה בתיק א 221651/02

1.         לפני, תביעתו של קטין כבן 8 שנים שנפגע בתאונת דרכים שארעה ביום 9.4.01 בעת היותו כבן 5 שנים.

            הורי הקטין הינם תובעים נוספים וזאת כמטיבי נזקיו של הקטין.

2.         הקטין נבדק ע"י פרופ' טיאנו פסיכיאטר  אשר העריך כי נגרמה לקטין נכות  בשיעור של 10% למשך שנה אחת מיום התאונה ומאותו מועד ואילך 0%.

3.         ב"כ הקטין הודיע כי בכוונתו לחקור את המומחה על חוות דעתו ועל כן כב' השופט בכר אשר דן בתיק במסגרת ההליכים המקדמיים לא מצא מקום להציע הצעת פשרה והתיק נקבע בפני לשמיעת הראיות, לרבות חקירתו של המומחה.

4.         בד בבד קבע כב' השופט בכר כי על התובעים להפקיד את שכרו של המומחה בסך של 1,500 ש"ח בצרוף מע"מ בתוך 60 יום ממועד מתן ההחלטה, קרי 19.10.04.

5.         הסך הנ"ל לא הופקד בקופת ביהמ"ש.

בהמשך, הגיעה לידי הודעת ב"כ התובעים שהומצאה לביהמ"ש, עוד ביום 13.1.05, ולפיה "בשל מצבם הכלכלי של התובעים אין באפשרותם לשלם את סכום הכסף שהורה כבודו להפקיד לצורך חקירת המומחה".

6.         ביום 1.2.05 הגישו התובעים בקשה להורות על הזמנת המומחה לחקירה ולהורות לנתבעת לממן, כמימון ביניים, את שכרו של המומחה.

            הנתבעים מתנגדים לבקשה בטענה, בין היתר, כי "הטלת שכר עדותו של  המומחה על הנתבעת אשר כלל לא ביקשה לזמנו לאחר שהלה לא קבע לו נכות, אינה מוצדקת ואינה עולה בקנה אחד עם הוראות התקנות ואף אין לה הצדקה עניינית לנוכח טענותיו התמוהות של התובע כנגד חווה"ד".

7.         מצאתי כי בנסיבות העניין, ומהנימוקים שיפורטו להלן, יש מקום להתיר, באופן חריג, את הזמנתו לחקירה של המומחה ולחייב את הנתבעות לשאת כמימון ביניים  בשכרו של המומחה. היה ובסופו של יום יתברר כי לא חל שינוי בעמדת המומחה וכי קביעותיו אומצו בפסק הדין - ינוכה שכר עדותו מהפיצוי שישולם לקטין, וזאת כפי שהוצע על ידי התובעים.

8.         יתכן, כי אכן לא יעלה בידי ב"כ התובעים לגרום למומחה לשנות מקביעותיו.

            ברם, דווקא קביעותיו הנחרצות של המומחה והתרשמותו לשלילה מאמו של הקטין הביאוני למסקנה כי יש מקום לברר הענין שלא על דרך של שאלות הבהרה.

            מתיק מרפאת הילדים באסף הרופא מיום 16.3.04, אשר צורף לתיק המוצגים מטעם הנתבעים  עולה כי ד"ר רייס אהובה מומחית פסיכיאטרית של הילד מצאה לנכון להמליץ, בין היתר, כי הקטין "זקוק בטיפול פסיכולוגי +הדרכת הורים". יש מקום לקבל את התייחסות המומחה, בין היתר, לעניין זה כמו גם לקביעותיו כי אין קשר בין מצבו של הקטין לבין התאונה.

9.               בית המשפט היוו " אביהם של הקטינים" ושומה עלי לפעול בהתאם לכך.

10.           הקטין, באמצעות בא כוחו, מבקש לערער על חוות דעתו של המומחה והדרך המעשית היחידה העומדת בפניו לעשות כן הינה באמצעות חקירת המומחה.

לעניות דעתי, במצב הדברים הנתון אין ברשותי כלים מספיקים לבחינת חוות דעת המומחה ועל כן עלי לכאורה לאמץ את קביעותיו.

הלכה פסוקה היא כי ביהמ"ש ולא המומחה הוא הקובע את נכותו ומגבלותיו של הנפגע. על מנת שאוכל לעשות כן ועל מנת שהצדק יראה וגם יעשה, מן הראוי כי אתרשם, באופן בלתי אמצעי, מקביעותיו ומסקנותיו של המומחה.

11.       זכות של כל בעל דין היא כי "יינתן לו יומו" בבית המשפט וזכות הגישה לערכאות הוכרה כזכות יסוד.

            בשנים האחרונות רווחת הגישה ולפיה זכות הגישה לערכאות גוברת לא אחת על הצורך להבטיח כי יעלה בידי הצד שכנגד לגבות את ההוצאות שיפסקו לטובתו. ביהמ"ש פועל כך לדוגמא, כאשר אין ביכולתו של בעל דין המבקש לערער על פסק דין של בית משפט - להפקיד את סכום הערובה שהושת עליו כתנאי לדיון בערעורו.