החלטה בתיק א 221010/02

בפני בקשת המבקשת להביא ראיות לסתור את קביעת המל"ל, לפי ס' 6ב' לחוק הפלת"ד.

לטענת המבקשת, יש להתיר הבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל, מאחר ונפלו פגמים מהותיים בעבודתה. הועדה לא התייחסה לעברה הרפואי של התובעת ולקשר הסיבתי בינו לבין מצבה של התובעת.

הועדה, שהינה שישית במספר, לא התייחסה לקביעות חמש הועדות שהיו לפניה ואשר לא קבעו נכות צמיתה לתובעת.

קביעתה של הועדה הינה על סמך התרשמות בלבד, ומבלי שהתובעת שיתפה פעולה באופן מלא עם הועדה.

לטענת המשיבה, קביעת הועדה מבוססת, לפניה עמדו כל המסמכים והממצאים הרפואיים, לרבות בדיקות אובייקטיביות, התובעת נבדקה בדיקה רפואית ע"י מומחים רפואיים במל"ל, וקביעת המל"ל משקפת את מצבה הרפואי ונזקיה של התובעת בגין התאונה.

דיון

            ס' 6ב' לח' הפלת"ד קובע, כי :

"בית המשפט יהא רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו".

הפסיקה קבע, כי על בית המשפט לעשות שימוש בסיפת סעיף 6ב', במסורה וכלשון כב' השופט  אור בע"א 5779/90 הפניקס נ' טיארה פ"ד מה(4) 77:

"אכן פסיקתו העקבית של בית המשפט היא שיש למעט במתן רשות להביא ראיות לסתור על פי הסיפא של ס' 6ב', ולצמצם את ההיתר למקרים נדירים בלבד".

מפי כב' השופט בן פורת בע"א 634/95 עודה נ' רותם, פ"ד לט(4) 505 למדנו, כי סטיה מהכלל האמור לעיל, תהיה בנסיבות יוצאות דופן, אך במקרים בהם יהא מקום לכך, הטעמים יהיו טעמים משפטיים או עובדתיים וכלשונה:

א.        טעמים משפטיים כגון: האם נראה לביהמ"ש, כי הליך הקודם היה נגוע בפגם מהותי כגון תרמית קל וחומר- בטלות מדעיקרא (כגון פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי).

ב.         טעמים עובדתיים כבדי משקל וחדשים כגון: אם חל שינוי מהותי במצבו של התובע או שנתגלתה נכות נוספת לאחר הקביעה הקודמת.

            "נטל ההוכחה של הנסיבות יוצאות הדופן רובץ, כמובן לפתחו של הטוען לקיומן". (שם, עמ' 509).

בהיות רשימת הטעמים רשימה לא סגורה, התירו ביהמ"ש להביא ראיות לסתור, כאשר החומר הרפואי בועדה אינו שלם ואינו משקף את המצב הרפואי לאשורו (רע"א 3233/94 קרנית נ' פלבינסקי תק-על 94(3) 847, מפי כב' השופט אור).

או כשחל שינוי משמעותי במצב הנפגע מיום קביעת הועדה ועד לדיון בביהמ"ש, או כי לא היו בפני הועדה עובדות רלבנטיות חשובות הנוגעות למצבו הרפואי של הנפגע קודם לתאונה, שלא היו בפניה, היו מביאים לתוצאה שונה [ראה: פס"ד הפניקס נ' טיארה , לעיל].

סבור אני, כי יש ממש בטענותיה של המבקשת וכי קיים פגם מהותי בהליך הועדה, המצדיק הבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל.

המשיבה, לטענתה, נפגעה ביום 12.1.96, בתאונת דרכים שהוכרה כתאונת עבודה ע"י המל"ל.

בשנים 1996-2003, נבדקה התובעת חמש פעמים ע"י ועדות שונות של המל"ל, אשר קבעו כי לא קיימת נכות צמיתה לתובעת, לא קיימת החמרה במצבה הרפואי, והממצאים הרפואיים האובייקטיביים הינם תולדה של תהליך ביולוגי ולא כתוצאה מהתאונה.

ביום 1.9.04, עמדה התובעת בשישית בפני ועדה רפואית, וזו קבעה את נכותה בשיעור של 19%, בגין הגבלה קלה בתנועות עמוד שדרה צווארי והגבלה קלה בתנועות ע"ש מותני.