החלטה בתיק א 21771/06

1.         בפניי תביעה בסדר דין מקוצר לתשלום סך של 78,875 ש"ח.

2.         התובע טוען כי אדם בשם אלי אוריאל ( להלן: "החייב העיקרי") חייב לו סכום של 78,875 ש"ח. להבטחת החוב חתמו הנתבעים, שהם אביו ורעייתו של החייב העיקרי, כערבים לשני שטרי חוב בסכום כולל של 80,000 ש"ח, המוחזקים בידיו של התובע. נסיונותיו של התובע להפרע מן החייב העיקרי לא צלחו ועל כן הוגשה התביעה נגד הנתבעים שבפניי, מכח ערבותם לשטרי החוב.

3.         הנתבעים ביקשו לסלק את התביעה נגדם על הסף. ביסוד הבקשה עומדת הטענה כי המסמכים עליהם חתמו כערבים כלל אינם מהווים "שטר" כמשמעו בפקודת השטרות, הואיל ולא מתקיימים בהם שני תנאים בסיסיים: אין המדובר בפקודה מאת אדם אל חברו, ואין חתימה של נותן הפקודה.

4.         עיון בשטרי החוב שצורפו כנספחים א' ו-ב' לכתב התביעה מגלה כי מדובר בטפסים סטנדרטיים של שטרי חוב. דא עקא, מלבד סכומי השטרות, במילים ובספרות, לא טרח עושה השטר למלא בשטר פרט כלשהו. בין השאר, לא נרשם שמו של עושה השטר ושמו של הנפרע על פי השטר, ואין חתימה של עושה השטר במקום המיועד לכך בשטרות. בצד שמאל של השטרות, בחלק המיועד לפרטי הערבים, נרשמו פרטיהם של שלושה ערבים: שמו של הנתבע 1 נרשם בתור ערב מס' 3;  שמה של הנתבעת 2 נרשם בתור ערבה מס' 1; שמו של החייב העיקרי נרשם בתור ערב מס' 2. הנתבעים והחייב העיקרי חתמו על השטר בחלק המיועד לחתימת הערבים.

5.         ס' 84 לפקודת השטרות קובע כי שטר חוב הוא " הבטחה ללא תנאי ערוכה בכתב מאת אדם לחברו, חתומה בידי עושה השטר, בה הוא מתחייב לפרוע לאדם פלוני או לפקודתו, או למוכ"ז, עם דרישה, או בזמן עתיד קבוע או ניתן לקביעה, סכום מסויים בכסף." מדובר בדרישות מצטברות אשר בלעדיהן אין מדובר כלל בשטר. אמנם, לפי ס' 19 לפקודת השטרות, כאשר חסר בשטר פרט מהותי, האדם המחזיק בו רשאי לכאורה להשלים את החסר, אך במקרה דנן לא הושלם השטר עד עצם היום הזה. לפי ס' 3(ב) לפקודת השטרות, מסמך שלא נתקיימו בו התנאים הנדרשים לשטר, איננו בבחינת שטר.

6.         על טיעון זה משיב התובע כי די בכך שהחייב העיקרי חתם על השטרות, ולו גם בחלק המיועד לחתימת הערבים, כדי להכשיר את השטר. לענין זה הוא מפנה לספרו של י' זוסמן, דיני שטרות , מהדורה שישית ע' 40 וכן לת.א. 90810/98 מכד השקעות וניהול נ' קולונימבוס. לדבריו, מקומה של החתימה הוא על פי רוב מתחת לכתוב בשטר, אך מבחינה משפטית יכולה חתימה להיות בכל מקום אחר. דא עקא, אין הנדון דומה לראייה. בפרשת קולונימבוס הנ"ל חתמה החברה שעשתה את השטר במקום המיועד לרישום שמו של עושה השטר. פשיטא שכל מי שמעיין בשטר כזה מבין כי החייב על פי השטר הוא מי שחתם במקום המיועד לרישום שמו של עושה השטר. ואילו בעניננו, חתימתו של החייב העיקרי מופיעה במקום המיועד לחתימתם של הערבים, ופרטיו גם מופיעים בין פרטי הערבים. כל מי שמעיין בשטר לפי תומו מגיע למסקנה אחת ויחידה: מדובר בערב אחד מבין שלושה ערבים, על גבי טופס הנחזה להיות שטר חוב שאין לו עושה. צד שלישי המעיין בשטר לא יעלה כלל על דעתו כי ערב מס' 2 ברשימת שלושת הערבים, כלל אינו ערב אלא מדובר בעושה השטר בכבודו ובעצמו.

בע"א 5939/96 ויקטור צמח נ' רחל שלבסקי תק-על 97(4), 344 צוטטו בהסכמה דבריו של ד"ר י. זוסמן בספרו דיני שטרות (מהדורה שישית, תשמ"ג - 1983 ) ע' 33:

" השטר הוא סחיר, וכל הנוטלו רוצה לדעת מיד, תוך עיון קל במסמך בלבד, מהי הזכות שהוא עומד לרכוש. אם יהיה עליו לחקור ולדרוש בנסיבות חיצוניות, שאינן נראות מתוך המסמך עצמו, כדי לעמוד על ערך השטר, שוב אין השטר מתאים להעברה קלה ומהירה, ולא יהיה שווה כסף."

7.         לו זה היה הקושי היחיד הניצב בפני התובע, ניחא, אלא שבנוסף, עומדת לתובע לרועץ העובדה שבשטר חסרים פרטיו של עושה השטר ושם הנפרע, ומכאן שאין המדובר בפקודה מאת אדם אל חברו. אמנם, מדובר בפרטים שהתובע היה רשאי להשלימם בכוחות עצמו, לפי ס' 19 לפקודת השטרות, אך משום מה, התובע לא עשה כן עד עצם היום הזה. בע"א 339/72 חרס קרמית בע"מ ו-2 אח' נ' מנחם קולטון   פ"ד כח(1), 452 ,עמ' 454-455 נפסק כי שמו של הנפרע הוא פרט חיוני לקיומו של שטר:

" כזכור חתמו המערערים על השטרות ומסרו אותם לידי ה' קולטון המנוח כשהם בלתי-מושלמים, ובפרט חסרו בהם תאריך הפרעון ושם הנפרע. הלכה פסוקה היא ... מפי בית-משפט זה שמסמכים בלתי-מושלמים כנ"ל מהווים "שטרות" לצורך הסעיף 19 (א) של פקודת השטרות בלבד ; כדי שייחשבו לשטרות לכל דבר יש צורך להשלימם תחילה, ופעולת ההשלמה חייבת להיעשות במסגרת הוראותיו של הסעיף 19 של הפקודה. הרשות להשלים את המסמכים מסורה למחזיק בהם, כאמור בסעיף 19 (א) האמור ... השאלה הראשונה המתעוררת לרגל הוראותיו של הסעיף 19 (א) היא אם היו הפרטים החסרים במקרה דנא פרטים " מהותיים". ... במקרה דנא חסרו בשטרות : שם הנפרע - וזהו פרט "חיוני" (ראה ע"א 80/65, (- משה דוידוביץ נ ג ד צבי טרטנר ; פד"י, כרך יט (2), ע' 302.), ותאריך הפרעון - שאינו נחשב כפרט "חיוני" אך מהווה, ללא ספק, פרט " מהותי". (הדגשות אינן במקור)

8.         התוצאה היא שהמסמכים עליהם מבוססת התביעה הנוכחית אינם בבחינת שטרות. ממילא, דין התביעה נגד הנתבעים להמחק על הסף, בהיותה תביעה שטרית המבוססת על מסמכים שאינם שטרות.

9.         סוף דבר, התביעה נמחקת על הסף. בנסיבות הענין, אין צו להוצאות.

10.        המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום י"ז בסיון, תשס"ו (13 ביוני 2006) בהעדר הצדדים הנ"ל.

                                                                                                __________________

                                                                                                        חגי ברנר, שופט

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: