א
בית המשפט המחוזי בתל אביב
|
2155-03
16/05/2006
|
בפני השופט:
ש. ברוך
|
- נגד - |
התובע:
אחים ברודנו בע"מ עו"ד נמדר עו"ד בן עטר
|
הנתבע:
1. הועדה המקומית לתכנון ובניה רמת השרון 2. עיריית רמת השרון 3. אלמה בן פורת 4. אריאל בן פורת 5. איילה בן פורת
עו"ד יצחק גל אור עו"ד פרוינד
|
החלטה |
(בש"א 17239/05)
לפני בקשה להתיר הגשת כתב תביעה מתוקן על ידי המבקשת, היא התובעת בתיק העיקרי (להלן: "המבקשת"). בו טענה כי היא הבעלים של חלקה מסוימת ברמת השרון ועתרה להשבתה.
המבקשת הגישה את כתב התביעה המתוקן ביום 19.5.05 לאחר שנקבע כי עליה לצרף לכתב התביעה נתבעים נוספים שהם הבעלים הנוכחים של החלקה השנויה במחלוקת (להלן : "משיבים מס' 4,3 ו 5").
לטענת המבקשת הוראת בית המשפט בדבר הגשת כתב תביעה מתוקן שאליו יצורפו הבעלים הנוכחים של החלקה ניתנה בשלב מתקדם של ניהול קדם המשפט בתיק ולא מיד בתחילתו, כאשר עד לאותו שלב נוהלו בתיק הליכים מקדמיים ודיונים רבים ששפכו אור על הנסיבות העובדתיות נשוא התיק העיקרי. כך, לשיטת המבקשת, ניתנו תשובות לשאלון, גולו מסמכים רבים והוגשה בקשה למחיקה על הסף מטעם המשיבות מס' 1 ו 2 שנתמכה בטענות עובדתיות נוספות ולכן סבורה המבקשת כי לא ניתן להתעלם ממסמכים ומעובדות אלה ולדבוק בכתב התביעה המקורי.
לטענת המבקשת צירוף הנתבעים בלבד ללא שינוי העובדות בכתב התביעה, כאילו לא ארע ולא נטען דבר מיום הגשת כתב התביעה המקורי יסרבל ויעכב שלא לצורך את הדיון בתיק ולא יפרוש את התמונה העובדתית המלאה.
המבקשת טענה בבקשתה, כי פרישת מערכת העובדות המלאה כפי שהיא רואה אותה בכתב התביעה המתוקן נעשתה בין היתר כדי שניתן יהיה להציג בפני המשיבים מס' 4,3 ו-5 את המצב העובדתי המלא כפי שרואה אותו המבקשת בעקבות ההליכים המקדמיים וכן על מנת לעשות סדר כרונולוגי באירועים.
המבקשת פירטה בבקשתה את התוספות שהוספו לכתב התביעה המתוקן ושלא הופיעו בכתב התביעה המקורי ופרטה את הסיבות להוספתן. לטענתה כל השינויים שנערכו בכתב התביעה המתוקן הם שינויים עובדתיים שהתווספו לאור הוספת משיבים מס' 4,3 ו-5 לכתב התביעה, לאור המסמכים הרבים שנתגלו על ידי משיבות מס' 1 ו-2 ולאור כתב ההגנה והבקשה לדחייה על הסף שהגישו משיבות מס' 1 ו-2.
לשיטת המבקשת מאחר וכל העובדות שהתווספו הן עובדות שנלמדו מכתבי טענותיהן של משיבות מס' 1 ו 2 הרי שיש לראות בעובדות אלו כהודאת בעל דין מטעמן ולאפשר תיקון כתב התביעה על ידי הוספתן.
בנוסף, ביקשה המבקשת לחזור בה מהוספת הסעד החלופי של תשלום תשלומי איזון במקרה שייקבע כי השבת הקרקע אינה אפשרית (סעדאותו הוסיפה לכתב התביעה המתוקן שהגישה) ומכאן שלטענתה התרת תיקונו של כתב התביעה המתוקן לא תגרום לכל עוול למשיבים שכן לא יחול כל שינוי בסעדים הנתבעים.
משיבות מס' 1 ו-2 טענו בתגובתן לבקשה כי המבקשת נטלה לעצמה את הדרור, הגישה כתב תביעה חדש מבלי לבקש רשות מבית המשפט והבקשה להתרת הגשתו הוגשה רק לאחר שהמשיבים הלינו על כך. לשיטתן, כמעט כל סעיפי כתב התביעה המקורי שונו או תוקנו באופן שכיום עומד לפני בית המשפט כתב תביעה חדש לגמרי.
לטענתן, הן אמנם הגישו כתב הגנה מתוקן אך אין בכך משום הסכמה להתיר את הגשת כתב התביעה המתוקן.
הן הוסיפו וטענו כי המבקשת ביקשה תיקון נוסף לכתב התביעה המתוקן כאשר ביקשה לחזור בה מהדרישה לסעד של תשלומי איזון. הן העלו בתגובתם את השאלה מדוע יש לבצע שינויים עובדתיים בכתב התביעה המתוקן כאשר המבקשים טוענים כי המחלוקת הנה מחלוקת משפטית בלבד ולא עובדתית.
טענה נוספת אותה העלו המשיבות בתגובתן היא כי כתב התביעה המתוקן מנוסח כעתירה מינהלית והוא אף מהווה נושא לעתירה מנהלית, הוא עוסק בסוגיות של דיני תכנון ותוקף כשרות וחוקיות של תוכניות ושל ההפקעה שכביכול בוצעה בחלקת המבקשת. המשיבות אף טוענים כי יתרה מזאת, הסעד המבוקש הוא השבת החלקה למבקשת והוא מסתמך על חוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965. מכאן שלטענתן, אין ספק כי נושא התביעה הוא "עניני תכנון" ולכן עליה להתברר בבית משפט מנהלי.
בסיכום תגובתן טענו משיבות מס' 1 ו-2 כי יש לדחות את הבקשה לתיקון כתב ההגנה תוך חיוב המבקשת בהוצאות ובנוסף טענו כי אם לא תדחה הבקשה יש להתנות את המשך בירור התביעה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיהן.
משיבים מס' 4,3 ו-5 אף הם התנגדו לבקשה וטענו כי הנימוקים לדחיית הבקשה הם הנימוקים שישמשו אותם בבקשה לסילוק על הסף של תביעת המבקשת כנגדם, זאת במקרה שהגשת כתב התביעה המתוקן תאושר.
לטענתם התביעה הנה תביעה שערורייתית, לא קדמה לה כל התראה ובתובענה אף לא נמצאה כל טענה כנגדם. "חטאם" היחיד כהגדרתם הוא כי הם הבעלים הרשומים של המקרקעין אותם חומדת התובעת.
לטענתם, התביעה כנגדם היא תביעת סרק חסרת כל סיכוי ובנוסף יקשה עליהם לגבות הוצאות מהמבקשת שהיא חברה בע"מ, לכן, יש לחייב את המבקשת להפקיד ערובה בסכום הולם שייתן ביטוי לשווי המקרקעין ולנסיבות הגשת התובענה.
לשיטתם, למבקשת לא הייתה מעולם זיקת בעלות המקרקעין. את הבעלות שלטענתה הייתה לה, העבירה המבקשת למועצה המקומית רמת השרון כבר ביום 7.7.86. בכל מקרה לטענתם, מול זיקת הבעלות הנטענת של המבקשת עומדת זכותם הקניינית שהיא זכות יסוד.
משיבים מס' 4,3 ו-5 העלו בתגובתם טעמים המצדיקים לטענתם סילוק התביעה על הסף עקב התיישנות. לטענתם, גם אם תצליח המבקשת להתגבר על טענת ההתיישנות יהיה עליה להתמודד עם טענה של שיהוי הזועקת מכל סעיפי התובענה.