החלטה בתיק א 214614/02

בפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין שניתן ב- 14.03.05 על פיו, על המבקש לשלם למשיב את מלוא סכום התביעה בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כדין מיום 19.11.02 ועד לתשלום בפועל.  כן, על המבקש לשלם למשיב את הוצאותיו וכן שכ"ט בסך של 5000 ש"ח בצירוף מע"מ.

טענות המבקש

המבקש מוכן להפקיד במזכירות בית המשפט ערבות בנקאית על מלוא סכום פסק הדין, במידה ובית המשפט יורה על כך, כתנאי לעיכוב ביצוע פסק הדין.

לטענתו יש לו סיכויים טובים לזכות בערעור, במסגרתו הערעור תוקף המבקש את מסקנתו של בית משפט זה, לפיה היה על המבקש להביא את אטינגר או את גליק להעיד שהמבקש לא נטל על עצמו אחריות אישית לכספי ההשקעה של המשיב (עמ' 4 לפס"ד), זאת למרות שבהסכם עליו חתמו המבקש והמשיב ביום ה-19.02.1998 המבקש לא נטל אחריות אישית להשקעת המשיב.

במסגרת הערעור  תוקף המבקש את מסקנתו של בית משפט זה כי המבקש הוא שקיבל את ההמחאה של המשיב בסך של 30,000 ש"ח (להלן ההמחאה; עמ' 9 לפס"ד). קביעתו זו של בית המשפט מתעלמת מהממצאים שהוכחו בפניו כי ההמחאה הייתה לפקודת חברת ניסיתא מחקר ופיתוח בע"מ (להלן החברה), וחברה זו גבתה את הסך הנ"ל לקופתה.

עוד במסגרת הערעור תוקף המבקש את מסקנתו של בית משפט זה, כי המבקש העביר את ההמחאה לחשבון החברה לכיסוי חובות המבקש לחברה (עמ' 9 לפס"ד). המשיב כלל לא טען לא בכתב התביעה ולא בתצהיר העדות הראשית כי המבקש היה חייב כספים כלשהם בחברה.

המבקש תוקף את מסקנתו של בית משפט זה כי המבקש הציג עצמו כבעל עניין או נציג לחילופין מורשה מטעמה של חברת שיא רם שוקי הון בע"מ (עמ' 11 לפס"ד). קביעה עובדתית מבוססת בין יתר על עדותו של המשיב, בה נתן בית המשפט הנכבד אמון למרות שהמשיב נתפס מעיד עדות שקר על דוכן העדים. 

המבקש תוקף את מסקנתו של בית משפט זה לפיה מחדלו של המבקש לפעול כנגד הרצל דביר להשבת כל סכומי ההשקעה בחברה, ובכלל סכומי ההשקעה של המשיב - עולים בכדי חוסר תום לב (עמ' 13 לפס"ד).

במסגרת הערעור תוקף המבקש את מסקנתו של בית המשפט כי במסגרת ההסכם נטל על עצמו המבקש התחייבויות כלשהן כלפי המשיב, מעבר להתחייבויות המבקש להמחות למשיב  חלק מזכויותיו של המבקש להשקעה בחברה.

במסגרת הערעור תוקף המבקש את מסקנתו של בית המשפט כי מכוח ההסכם היה על המבקש לממש את ערבותו של הרצל דביר  (עמ' 14 לפס"ד).

המבקש תוקף את מסקנתו של בית המשפט כי המשיב היה מנוע מלממש את ערבותו של הרצל דביר.

במסגרת הערעור תוקף המבקש את מסקנתו של בית משפט זה כי על המבקש היה לבצע בדיקת נאותות (עמ' 15 לפס"ד). קביעה עובדתית זו מתעלמת מן הממצא כי החברה נכנסה להליכי כינוס 11 יום לאחר שהמבקש ביצע בה את השקעתו.

במסגרת הערעור תוקף המבקש את מסקנתו של בית המשפט כי במסגרת ההסכם נטל על עצמו המבקש התחייבות אישית להשיב למשיב את כספי ההשקעה באם לא יועברו למשיב מניות, (עמ' 15 לפס"ד).

המבקש תוקף את מסקנתו של בית המשפט כי המבקש לא עשה מאומה לרישום המניות על שם המשיב. בפני בית המשפט לא נטען ולא הוכח כי המשיב ביקש כי מניות כלשהן תרשמנה על שמו, בין בכלל ובין משום שהמניות היו נעדרות כל ערך נוכח קריסת החברה.

במסגרת הערעור תוקף המבקש את מסקנתו של בית המשפט כי המבקש לא עשה מאומה למימוש העברות שניתנה על ידי הרצל דביר (עמ' 16 לפס"ד). בפני בית המשפט לא נטען ולא הוכח כי המבקש נטל על עצמו במסגרת ההסכם התחייבות כלפי המשיב לפעול למימוש הערבות כאמור או כי המשיב ביקש מאת המבקש לפעול למימושה של ערבות זו.

לטענת המבקש, עולה כי סיכויי הערעור טובים ביותר שכן אין מדובר בערעור על קביעות מהימנות עדים כי אם ערעור על תהליך שגוי בהסקת מסקנות וממצאים בתיק.

לגבי מאזן האינטרסים, לטענת המבקש, המשיב הינו אדם קשה יום, אשר מתפרנס בדוחק מעסקאות תיווך מזדמנות. מצבו הכלכלי של המשיב לא אפשר לו לפרוע את המשכנתא על ביתו, ואשתו איימה לעזוב אותו. המבקש צירף דו"ח חקירה של "חקירות יאיר", אשר מאשר כי למשיב אין נכסי נדל"ן הרשומים על שמו. בנסיבות אלו במידה והמבקש ייפרע למשיב את סכום פסק הדין ולימים יזכה הוא בערעור, עלול מצבו הכלכלי הקשה של המשיב לסכל כל אפשרות השבה.

טענות המשיב

המשיב מתנגד לעיכוב ביצוע פסק הדין. כלל הוא כי פסקי דין יש לקיים. תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד , קובעת כי  "הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים".