החלטה בתיק א 21421/03

1.                   לפני בקשה מטעם התובע  להורות על פסילת חוות דעתו של המומחה הרפואי שמונה על-ידי בית המשפט, בתחום השיקום, פרופ' יהודה לרמן, ועל פסילת חוות דעתה של הפסיכולוגית איה גל, ולחילופין, להורות על מינוי מומחה רפואי נוסף בתחום השיקום.

2.                   ויוזכר, עסקינן בתובע, יליד שנת 1981, אשר נפגע בתאונת דרכים שארעה ביום 21.2.2001.

3.                   לתובע מונו זה מכבר מספר מומחים רפואיים מטעם בית המשפט. המומחה הרפואי בתחום הפסיכיאטריה, פרופ' מוניץ, קבע כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור של 30% בתחום זה. המומחה הרפואי בתחום הנוירולוגיה, פרופ' קורצ'ין, קבע כי לתובע לא נותרה נכות רפואית בתחום זה. המומחה הרפואי בתחום האונקולגיה, ד"ר ברנר, קבע כי נכותו הרפואית של התובע, אשר אינה כתוצאה מהתאונה, הינה בשיעור של 50%. 

הצדדים הביאו ראיותיהם והמומחים נחקרו על חוות דעתם.

4.                   ביום 4.12.2006, הוריתי, לבקשת התובע, על מינוי מומחה רפואי בתחום השיקום, פרופ' יהודה לרמן, על מנת שיעריך את צרכי השיקום לתיפקודו. המומחה נתבקש להתייחס " לקשר שבין התאונה לבין מצב התובע נכון להיום, וכן יתייחס לבעיותיו הרפואיות של התובע עובר לתאונה ואלה שאינם קשורים לתאונה".

ביום 20.3.2007 פנה פרופ' לרמן לבית המשפט בבקשה להעמיד את התובע לבדיקה נוירופסיכולוגית על-ידי מומחה בתחום זה. ביום 12.4.2007 קבעתי כי ככל שהמומחה נדרש לבדיקות עזר לשם מילוי תפקידו ובכלל זה בדיקה נוירופסיכולוגית, הרי שיש להיעתר לבקשה, ועל כן הוריתי כי בדיקה כאמור תעשה במכון אשר במחלקה הנוירולוגית במרכז הרפואי הדסה בירושלים.

ביום 5.7.2007 ניתנה חוות דעתה של הפסיכולוגית גב' איה גל, ובהמשך, ניתנו תשובות הבהרה של גב' גל לשאלותיו של פרופ' לרמן על חוות הדעת.

ביום 3.9.2007 ניתנה חוות דעתו של פרופ' לרמן ולפיה התובע " לא איבד את כושרו לעבודה בעקבות התאונה בחודש פברואר 2001  ולא בעקבות מחלת ההודגקין שבה חלה בשנת 1999 ושאין עדות להישנותה".

5.                   התובע טוען, בין היתר, את הטענות הבאות:

" כל מסקנותיו של פרופ' לרמן הן למעשה מסקנותיה של הפסיכולוגית איה גל"; " פרופ' לרמן מתעלם לחלוטין מחוות דעת הפסיכיאטר פרופ' מינץ"; " פרופ' לרמן מתעלם לחלוטין מכל המסמכים הרפואיים"; " פרופ' לרמן מתעלם לחלוטין ממסקנות הפסיכיאטרים במסגרת השיקום"; " פרופ' לרמן אינו מגלה כל מומחיות ואינו משתמש כלל במומחיותו"; " חוות דעתו של פרופ' לרמן לוקה בכשלים ואף בחוסר תום לב"; " פרופ' לרמן חרג בסמכותו בכך שקבע כי לתובע אין למעשה נכות נפשית".

6.                   לאור האמור, טוען התובע כי " אין ספק כי השארת חוות דעתו של פרופ' לרמן על כנה... תגרום עיוות דין לתובע, שכן היא סותרת תוך חריגה מסמכות את קביעותיו של פרופ' מוניץ ואת חומר הראיות שהונח בפני בית המשפט וכל זאת במחי יד ובהבל פה וללא כישורי מומחיות כלל".

7.                   הנתבעות מתנגדות לבקשה. לטענתן, המומחה השיקומי כמו גם זהות המכון בו בוצעה הבדיקה הנוירופסיכולוגית, נקבעו על-ידי בית המשפט וכי הן עצמן התנגדו מלכתחילה למינוי מומחה בתחום השיקום שכן הן סברו כי אין כל פגיעה בכושר העבודה של התובע כתוצאה מהתאונה. עוד טוענות הנתבעות כי מסקנותיו של פרופ' לרמן עולות בקנה אחד עם הראיות שהובאו במהלך המשפט. לטענתן, מהראיות שהובאו בפני בית המשפט עולה כי " התובע לומד פסיכולוגיה באוניברסיטת דרבי, ניגש למבחנים ועמד לקראת סיום לימודיו. לאחר התאונה התובע עובד בחנות של אחיו, התובע התנדב למשטרה, נהג ברכב משטרתי ושימש כשוטר תנועה בתפקיד. התובע, לאחר התאונה, נוהג לפי צרכיו, יש לו ביטחון רב בנהיגה ולדבריו אין לו כל בעיה לנהוג גם במשאית".

ממשיכות הנתבעות וטוענות כי חוות דעתו המפורטת של פרופ' לרמן נערכה לאחר בדיקה מקיפה שערך לתובע ולאחר בחינת הדו"ח הנוירופסיכולוגי אשר שימש לו כבדיקת עזר ולאחר קבלת תשובותיה של הגב' איה גל. בחינת השאלות שהפנה פרופ' לרמן לגב' גל מעלה, לטענתן, כי פרופ' לרמן הפעיל שיקול דעת ואימץ חלקים מחוות הדעת וכי הטענה כי הוא קיבל את חוות הדעת ככתבה וכלשונה אינה נכונה. עוד טוענות הנתבעות כי המומחה לא חרג מסמכותו אלא חיווה דעתו על-פי מיטב ידיעתו המקצועית ובהתאם להוראות בית המשפט.

דיון

8.                   בהחלטתי מיום 4.12.2006 הוריתי על מינויו של פרופ' לרמן, כמומחה רפואי מטעם בית המשפט לצורך בחינת נכותו התפקודית-שיקומית של התובע כתוצאה מהתאונה. המומחה נתבקש, בנוסף, להתייחס לקשר שבין התאונה לבין מצבו של התובע, נכון להיום, וכן להתייחס לבעיותיו הרפואיות הקודמות. בהחלטתי מיום 12.4.2007 נקבע כי " נוכח פגיעותיו של התובע כעולה מחוו"ד ועדויות המומחים בתיק ולשם התכלית המונחת ביסוד מינויו של המומחה השיקומי ולאור בקשתו, מצאתי כי ככל שהמומחה נדרש לבדיקות עזר לשם מילוי תפקידו ובכלל זה בדיקה נוירופסיכולוגית, יש להעתר לבקשה".

9.                   ככלל, במקרים בהם נקבעה נכות על פי דין רשאי התובע לבקש מינוי מומחה בתחום התפקודי- שיקומי כדי לבחון האם גבוהה נכותו התפקודית מנכותו הרפואית.

כאשר ממונה מומחה בתחום השיקום להוכחת ההשלכות התפקודיות של הנכות תהא נתונה חוות דעתו למסגרת שנקבעה, על פי דין, בכל הנוגע לנכות הרפואית "הפיסית", ולא תוכל לחרוג ממנה או לסתור אותה.

(ראה גם: המלומד ריבלין בספרו " תאונת הדרכים ", מהדורה שלישית, עמ' 610).

10.               לשון אחרת, תפקידו של המומחה השיקומי הוא, בין היתר, לקבוע את נכותו התפקודית של התובע ולעיתים נקבעת נכות תפקודית גבוהה יותר מן הנכות הרפואית.

נקודת המוצא העובדתית עליה חייב אותו מומחה להתבסס היא הנכות הרפואית כפי שנקבעה באותו תיק ע"י מי שנקבעה.