החלטה בתיק א 2137/03

1.         התובע   הגיש  תביעה  זו לפיצויים  על פי חוק הפיצויים  לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה 1975.  החלטתי לדחות  את התביעה  כאמור להלן.

2.         בכתב התביעה   טען התובע,   כי נפגע  בתאונה שארעה   ביום 24.4.01 בעיר רהט,  בעת שנהג  בטרקטור במהלך עבודתו. הפגיעה ארעה לטענתו,  כאשר  פין בטחון  עשוי מתכת, המאבטח חיבור הזרוע   האחורית של הטרקטור   לגוף הטרקטור, הועף  ממקומו  ופגע  בידו.  

            התובע  טען, כי התאונה באה בגדר תאונת  דרכים על פי חוק הפיצויים לנפגעי  תאונות דרכים .  התובע  טען, כי  כתוצאה  מן הפגיעה  האמורה,  נגרם לו שבר מרוסק  באצבע  השלישית ביד שמאל  שלו.  אין מחלוקת   כי ועדה רפואית  של המוסד לביטוח לאומי, קבעה  בהחלטתה מיום 4.8.02,  כי לתובע  נגרמה  נכות צמיתה  בשעור  5%,  עקב  קשיון באצבע.  קודם לכן נקבעו  לתובע נכויות זמניות. 

            הנתבעת   הינה  חברת  הביטוח  שבטחה  את הטרקטור,  ע"פ פקודת  ביטוח  רכב  מנועי.

3.         הנתבעת הכחישה   בכתב הגנתה,  את ארוע  התאונה  הנטען,  וכן הכחישה,  כי הארוע  הנטען מהווה  תאונת דרכים . בנוסף  טענה, להעדר קשר בין  נכותו  של התובע ונזקיו  הנטענים,  ובין השימוש  בטרקטור.

4.         ביום  10.6.04 הורתה  כב' השופטת  נ. נצר , כי  התובע יגיש תצהיר  "...שבו יפרט  הוא את  אופן התרחשות   הארוע  נשוא כתב התביעה". התובע   הגיש ביום 15.6.04  תצהיר  הנושא כותרת "תצהיר  נסיבות  ועדות ראשית".

            בתצהירו טען  התובע   בין היתר,  כי במהלך הנסיעה  בטרקטור  הבחין ,  כי פין  הבטחון  משוחרר.  הוא עצר את הטרקטור,  הסתובב  על כסאו,  נעמד  והושיט   ידו אל עבר פין הבטחון ,  במטרה  להכניסו  למקומו,  אך הצליח  להכניסו   באופן  חלקי בלבד,  ובאופן  שרק כשניים או שלושה  ס"מ  מתוכו  נכנסו ל.........

            על מנת למקם את פין  הבטחון מול המקום  המיועד לו  במדויק,  היה על התובע לשחק בידיות  ההיגוי של הזרוע  האחורית,   ועל כן ביקש  להתיישב בכסאו  ולהסתובב  קדימה.  אז, פגע ברגלו באחת מידיות ההיגוי, וכתוצאה  מכך עף פין  הבטחון  ופגע בידו.

            התובע   טען בתצהירו,  כי לאחר  התאונה  לקח אותו מנהל  העבודה למרפאה  ברהט,  ומשם הובהל  לביה"ח  סורוקה, שם  קובע השבר.  ולאחר כשמונה  חודשים,  נאלץ לעבור ניתוח באצבעו.   התובע   פירט בתצהירו  את נזקיו הנטענים, בגין הפסדי  שכר לעבר ולעתיד,  כאב וסבל והוצאות.

ביום 16.1.05,  הורתה כב' השופטת  נצר  לצדדים,  להגיש  ראיותיהם, וקבעה התיק  לשמיעת  ראיות . התובע  לא הגיש בעקבות  ההחלטה האמורה  ראיות נוספות,  ולא ביקש להזמין עדים.

הנתבעת   ביקשה להתיר לה להגיש  תצהירי חוקרים מטעמה,  לאחר שמיעת  ראיות התובע, ובקשתה  התקבלה. 

5.          במהלך  דיון ההוכחות  בתיק, נחקר התובע  בלבד,  והנתבעת  לא ביקשה להעיד  עדים מטעמה.   התובע  חזר בחקירתו  הנגדית,  על גרסתו  שפורטה   בתצהירו. לדבריו,  ביצע את הנסיעה  במהלכה נפגע,  לפי דרישת קבלן משנה  של מעסיקו.  בתחילה טען,  כי היה זה מנהל העבודה  של קבלן המשנה,  אדם בשם וסילי,  שהסיעו  לבית החולים סורוקה, ובהמשך  עדותו הבהיר, כי  וסילי הסיעו לבית המרקחת  ברהט,  וקבלן המשנה עצמו, היה זה  שהסיעו  משם לבית החולים סורוקה.  לדבריו,  שלושה אנשים ראו את  התאונה - וסילי  ושני פועלים של קבלן המשנה ,  איסמעיל  ואברהים .  

             התובע הופנה לפרוטוקול  הדיון בועדה  הרפואית של המוסד  לביטוח לאומי,  אשר בו לא מפורטים  פרטי התאונה  כפי שטען  בתביעתו.  התובע טען,  כי סיפר  בועדה  על נסיבות  ארוע  התאונה, ולא ידוע   לו מדוע לא נרשמו  הפרטים  בפרוטוקול . 

             בחקירתו העיד,   כי לא ידוע לו כיצד פגע  בידית ההגוי  של הזרוע האחורית, ושיער,  כי נגע בה ברגלו  או בצד השמאלי  של גופו. 

             התובע העיד,  כי לאחר שישה חודשים   בהם ישב בביתו,  חזר לעבודתו,   ושכרו  נותר אז כפי  שהיה לפני התאונה,  וכיום משתכר  שכר גבוה  מזה שהשתכר  עובר לתאונה.

             התובע אישר,  כי אין  בידו טופס 106,  על מנת להוכיח  כי לא עבד במשך  שישה חודשים וכי אין בידו  קבלות כלשהן על הוצאותיו  בגין התאונה. 

             בסיום  הדיון,  ביקש  ב"כ התובע  להביא עד אחד נוסף,  אשר לדבריו  פינה את התובע  ממקום התאונה,  ובקשה זו נדחתה.

6.          הצדדים  הגישו  סיכומי טענות בכתב.

א.      ב"כ התובע  טען בסיכומיו,  כי יש לקבל את  גרסת התובע, משום שעדותו  היתה "אמינה ורציפה", ומשום הנתבעת לא הביאה ראיות  כלשהן,  הסותרות את  גרסתו. כן טען,  כי עדותו  של התובע  נתמכת במסמכים  רפואיים.