החלטה בתיק א 213639/02

א.        עובדות הרקע וטענות בעלי הדין

1.         התובעים (המבקשים בבקשות) הינם בעלים של חלקים מחלקה 647 בגוש 6192 (להלן: "החלקה") והנתבעים (המשיבים בבש"א) הינם קבלני בנין שרכשו זכויות חכירה בחלקה.

2.         בכתב התביעה, עתרו התובעים למתן צו מניעה קבוע לפיו ייאסר על הנתבעים להקים על החלקה בנין מגורים אשר לדעת התובעים חורג מגדר היתר הבנייה שניתן להם.

3.         המחלוקת שבין בעלי הדין הניבה דיונים מרובים הן בפני ועדות הערר והן בפני בית המשפט.

4.         ביום 2.7.03 נתן בית המשפט (כב' השופט ד. מור) תוקף של החלטה להסכם פשרה בין בעלי הדין במסגר דיון בבש"א 136202/02 שעניינה בקשה למתן צו מניעה שהגישו המבקשים נגד הנתבעים.

במסגרת הסכמה זו, מחד גיסא, הותר למשיבים לבנות באגף המזרחי של הבניין בהיקף לזה שבנוי, בהיקף המערבי על פי היתר בניה שיינתן למשיבים ומאידך, נאסר עליהם לבנות בניגוד להיתר (להלן: "ההסכמה הראשונה").

5.         מסתבר כי הסכמה זו לא הביאה לרגיעה ביחסי הצדדים וההליכים המשפטיים ביניהם נמשכו, לרבות על דרך של הגשת בקשות על פי פקודת ביזיון בית המשפט.

6.         במהלך דיון בפניי ביום 3.3.05, הודיעו בעלי הדין כי עלה בידיהם לגבש "הסכם פשרה שיש בו כדי הסדרת המחלוקת בתיק העיקרי ובהליכי הביניים לרבות הימנעות מן הצורך בנקיטת הליכים על פי פקודת ביזיון בית המשפט".

על יסוד הודעת בעלי הדין והסכמתם, אישרתי את הסכם הפשרה שנחתם ע"י בעלי הדין ונתתי להוראותיו תוקף של פסק דין, בו ביום. כעולה מפרוטוקול הדיון מיום 3.3.05 (להלן: "הסכם הפשרה").

7.         עיקרי הסכם הפשרה הינם בהתחייבות הנתבע מס' 1 (להלן: "וייג"), לשלם לתובעים ולמשפחת זכריהו סכומים שפורטו בהסכם, בעוד שהתובעים התחייבו לחתום על שני חוזים שיסוכמו בין הצדדים וזאת לאחר שוייג ישלם לתובעים סך של 300,000 דולר.

            סכום בסך 100,000 דולר הופקד בידיו הנאמנות של ב"כ התובעים (עו"ד א. אשורי) עד לחתימת החוזים על ידי התובעים.

8.         וייג מצידו, התחייב לבנות את הבניין בהתאם להיתרי הבניה שהוצאו ולא לסטות מהם. עם זאת, נקבע בהסכם הפשרה כי כל עוד לא יסטה הנתבע מהיתר הבניה לא יתנגדו התובעים ולא יפעלו בעירייה כנגד הבניה ו/או הנתבע.

            היתר הבנייה לא הוצג בפניי, ולא צורף לנוסח ההסכם.

9.         בסעיף 5 להסכם הפשרה השני, נאמר:

            "במידה והנתבע לא ימלא אחר כל תנאי פסה"ד והחוזים שיחתמו בהתאם לסעיף 2 ככתבם וכלשונם, ינקטו נגדו התובעים הליכי ביזיון בית המשפט... התובעים יפעלו למימוש זכויותיהם דלעיל בתום לב ויקיימו התחייבויותיהם ככתבם וכלשונם הואיל ותנאי הסכם זה הינם תנאים שלובים".

10.       טרם יבשה הדיו על פסק הדין האמור, עתרו המבקשים ביום 19.6.05 בבקשה לנקוט נגד וייג בהליכים על פי פקודת ביזיון בית המשפט (בש"א 169059/05) שנומקה בכך שוייג ביזה את ההחלטה מושא ההסכמה הראשונה, בכך שבשנה האחרונה בנה את הבניין בניגוד להחלטת בית המשפט (סעיף 3 לתצהיר התומך בבקשה) וכן, כי בניגוד לפסה"ד שנתן תוקף להסכם הפשרה - לא שילם וייג את מלוא הסכומים שנדרש לשלם (סעיף 5 לתצהיר).

            במסגרת בקשה זו, עתרו המבקשים גם להורות למשיב להרוס 8 דירות שבנה, לגרסתם, בניגוד להסכם הפשרה.

            הדיון בבקשה זו נקבע ליום 20/9/05.

11.       בבקשה נוספת שהוגשה ביום 24.8.05 (בש"א 174675/05), עתרו המבקשים ליתן צו מניעה נגד וייג או מי מטעמו לפיו ייאסר עליו לבצע כל עבודת בנייה בבנין עד למועד הדיון בבש"א 169059/05 שנקבע כזכור ליום 20.9.05.