החלטה בתיק א 205527/02

1.       עסקינן בתביעה לפיצויים בגין תביעה לרשלנות רפואית.

          התובעת, ילידת 1949, אושפזה, כנטען בכתב התביעה ביום 5.10.95 בבית החולים,
הנתבע 1, לצורך טיפול בכאבים מהם סבלה בשורש כף יד ימין.

          התובעת נותחה ביום 8.10.95 לצורך קיבוע חלקי של שורש כף היד. כנטען, בעקבות הניתוח הופיעו חוסר תחושה ותפקוד באצבעות כף היד הימנית, השורש כף היד נותרה "שמוטה". כחודשיים לאחר הניתוח הראשון, עברה התובעת ניתוח נוסף במהלכו  אובחן לחץ קשה על עצב המדיאנוס בשורש היד, התובעת הונחתה לטיפול אינטנסיבי בתוך סד.

          לטענת התובעת, למרות הניתוח המתקן והטיפולים המתקנים שבוצעו, המשיכה לסבול מדפורמציה קשה של שורש כף היד, כאבים והגבלות בתפקוד היד.

          ביום 2.6.97 שוב אושפזה התובעת, ובוצע קיבוע מלא של שורש כף היד עם שתל עצם שנלקח מעצמות האגן השמאלי. לאחר הניתוח, הופיעה הפרעה גסה בתחושת המדיאנוס. בבירור שנערך לאחר הניתוח עלה חשד כי השתל מפעיל לחץ על עצב המדיאנוס, לחץ הגורם לזרמים חשמליים והפרעות תחושה ועל כן ביום 23.7.97 נותחה התובעת ברביעית.

          לאור האמור לעיל, הגישה התובעת התביעה הנדונה בעילת רשלנות רפואית בטענה, כי בתום הניתוח הראשון וסדרת הניתוחים בעקבותיהם נותרה עם קיבוע מלא של שורש כף יד ימין ומהפרעה עצבית קבועה, הגורמים לה להגבלת תפקוד קשה בשורש כף היד הימנית.

          הנתבע 1 הינו ביה"ח בו טופלה התובעת בכל המועדים הרלבנטיים לתביעה.

          הנתבעת 2 היתה בכל המועדים הרלבנטיים הבעלים ו/או המפעיל ו/או המעסיקה של הצוות הרפואי של ביה"ח, הנתבע 1, והיא גם הקופה עימה התקשרה התובעת לצורך קבלת שירותי רפואה.

2.       התובעת הגישה חוו"ד רפואית מטעמה ערוכה ע"י האורטופד ד"ר דוד יהודה. ד"ר דוד מצא טעויות בולטות בטיפול הרפואי שניתן לתובעת וקבע כי לתובעת נותרה נכות צמיתה בשיעור 50% ולפי סעיף 41 (10) מותאם לסעיף 35 (1) (ה) ועוד 20% לפי סעיף 75 (1) (ג).

          הנתבעים הגישו חוו"ד רפואית מטעמם ערוכה ע"י האורטופד ד"ר פעילן. ד"ר פעילן מצא כי הטיפול הרפואי שניתן לתובעת הינו כמקובל והעריך את נכות התובעת בשיעור של 20% בלבד לפי סעיף 41 (1) (ב). מנכות זו קבע ד"ר פעילן כי יש להפחית את נכות התובעת שהיתה קיימת טרם הניתוח מיום 8.10.95, וזאת להערכת ד"ר פעילן בשיעור של 5% -
10%.

3.       בדיון שהתקיים ביום 15.11.06 בבית המשפט נחקר ד"ר יהודה דוד בחקירה נגדית על חוות דעתו. חקירתו של המומחה הוקלטה והפרוטוקול תומלל. עתה עותרת התובעת לצרף תצהיר של ד"ר יהודה דוד, הואיל ולטענתה טעה המומחה בהבנת שאלה מסוימת בתום לב, ותשובתו עלולה לגרום עוול לתובעת.

4.       לטענת התובעת, מיד בתום חקירת ד"ר דוד פנתה אליו ב"כ התובעת ושאלה למה היתה כוונתו בתשובתו לשאלה מהי נכותה של התובעת עובר לאירועים נשוא התביעה, והוא השיב כי תשובתו התייחסה לירידת בכוח הגס ולא לאחוזי נכות.

          לטענת התובעת, כפי שעולה מעמ' 27 לפרוטוקול שורות 21 - 20 המומחה נשאל על נכותה של התובעת עובר לאירועים נשוא התביעה, והשיב כי: "הכוח הגס יורד בערכים בין 30 עד 60 אחוז". לאחר מכן התבקש המומחה ע"י ביהמ"ש להעריך את נכותה של התובעת והשיב: "בין 30 ל- 60 אחוז".

          על תשובתו זו חזר המומחה משנשאל ע"י ביהמ"ש האם ישנה אפשרות שלתובעת כבר היו 50% נכות לפני הניתוחים שעברה. לטענת התובעת, לאחר שהתקבל תמלול החקירה, והמומחה עמד על כך שתשובותיו לביהמ"ש התייחסו לכוח הגס ולא לאחוזי נכות צורף תצהיר מטעמו.

5.       הנתבעים מתנגדים לבקשה.

          לטענת הנתבעים, עם סיום חקירתו הנגדית של המומחה, ד"ר דוד, סיים המומחה את מלאכתו ולא ניתן לשוב ולחקור אותו או לקבל ממנו תצהיר. לטענת הנתבעים נראה כי הכוונה האמיתית מתוך הבקשה הינה מקצה שיפורים לעדות שייתכן ואינה נוחה לתובעת.

6.       בתשובת התובעת לתגובת הנתבעים אין היא מעלה טענה לבעיה בתמליל או כי דברי המומחה אינם ברורים ויש צורך להבהירם. לטענתה, ד"ר דוד שגה בהבנת השאלה, ורק לשם כך מבקשת להגיש התצהיר מטעמו.