החלטה בתיק א 20340/08

לפני מספר בקשות מקדמיות אשר הועלו על ידי הנתבעות.

1.      העדר יריבות.

2.      מחיקת כותרת.

3.      הארכת מועד להגשת רשות להתגונן.

גב' חיה ק.פרס (להלן: "התובעת 1") ומר אריק אריאל (להלן: "התובע 2"), הינם עורכי דין במקצועם אשר במהלך השנים ייצגו את המנוח תומה נוסין ורעייתו הגב' מרים נוסין (להלן: "הנתבעת 1"). בין היתר כלל שירותם המשפטי, בקשות לצווי ירושה של ההורים המנוחים, פיקוח על האב הזקן בבית האבות, מכירת דירת ההורים המנוחים, וכן רכישת דירה משותפת של המנוח והנתבעת 1 ברחוב הטייסים בתל אביב.

עקב קשיים כלכלים בחרו המנוח ורעייתו להעתיק את מגוריהם לרומניה, ובמהלך כל התקופה עבד המנוח ברומניה ואילו רעייתו בחרה לחזור לישראל ולחיות לצד ביתה הגב' רויטל מנור (להלן: "הנתבעת 2").

ביום 12/10/07 הלך המנוח לעולמו באופן פתאומי וכנראה לא הושארה כל צוואה מאחוריו. משכך, הנתבעות 1,2 הינן יורשותיו על פי דין. נתבע נוסף הינו עיזבון המנוח תומה נוסין ז"ל (להלן: "הנתבע 3"), וזאת כל עוד לא חולק העיזבון. לגישת התובעים ולמיטב ידיעתם הגישו הנתבעות 1-2 בקשה לצו ירושה לרשם לענייני ירושה.

טרם פטירתו של המנוח הוזמנו מאת התובעת 1 שירותים משפטיים דחופים וזאת על ידי המנוח והנתבעת 1, לאור מסמכי הוצל"פ בגין חוב משנת 2001 שסכומו הגיע באותה העת לכ- 700,000 ש"ח. המנוח פנה גם לתובע 2 וביקש כי יצטרף לתובעת בכדי לסייע לביצוע הפעולות המשפטיות הדרושות.

לאחר זמן מה הומצאו לדירת המנוח והנתבעת 1 בקשה נוספת לחידוש הליכי ההוצל"פ כנגד המנוח על ידי בנק הפועלים. גם הפעם יצרה הנתבעת 1 קשר עם התובעת 1. נוסף על כך פנה גם המנוח ממקום מושבו ברומניה וביקש את עזרת התובעת 1 ואת התובע 2 על מנת שיסייע לה במציאת פתרון משפטי.

לאור הדחיפות בטיפול בתביעות אשר הוגשו כנגד המנוח והנתבעת 2 ומאחר ועניין זה לא סבל דיחוי, נאלצו התובעים לדחות עבודות נוספות. התובעים הגיעו להסכמה עם התובע כי תעריף שכר הטרחה יעמוד על סך של 100 יורו לשעה בתוספת מע"מ. הסכם שכר הטרחה צורף כנספח א' לכתב התביעה.

לאחר פטירתו של המנוח, התקיימה פגישה בין התובעים ובין הנתבעות 1-2 בו הודו הנתבעות בקיומו של החוב, וביקשו כי התובעים ימתינו עם קבלת התשלום עד אשר ירווח להם במקצת. לגישת התובעים ביקשו הנתבעות 1-2 להמשיך ולקבל את שירותיהם המשפטיים של התובעים אולם ביקשו הנחה בתעריף השעתי ומשכך סוכם על תעריף של 100$ לשעה.

על אף האמור נותרו הנתבעות 1-2 וכן הנתבע 3 חייבים סך של 37,560 ש"ח בגין הטיפול המשפטי.

מנגד טענו הנתבעות 1-2  כי קיימת חוסר יריבות בין הצדדים. לגישתם התובעים מבקשים לבסס את תביעתם על עבודה אשר לכאורה בוצעה והסכם שכ"ט שלכאורה נחתם.

לגישת הנתבעת 1, התובעת 1 ידעה כי בני הזוג לא חיו במשותף מזה זמן רב.

הנתבעת 1 טוענת כי מעולם לא חתמה על כל הסכם שכר טרחה ולא הייתה מעורבת במערכת היחסים שבין המנוח לבין התובעים, למעט העובדה שהעבירה לתובעים כספים בגין שכר טרחה.

באשר לנתבעת 2 עולה טענה כי מעולם לא חתמה על כל הסכם ולא התחייבה כלפי התובעים באופן כלשהו ומשכך לא קיימת כל יריבות בין הצדדים. באשר לעזבון המנוח (נתבע 3) טוענות הנתבעות כי עיזבון המנוח כלל איננו אישיות משפטית  היכולה לתבוע או להיתבע ועל כן יש למחוק אותה על הסף.

הנתבעות מודות כי אכן נערכה פגישה באשר לחובו של המנוח. הנתבעות ביקשו לברר מהו החוב האמור ובתום הפגישה לגישתן הובהר כי במידה והחוב הינו אכן של המנוח יתקבל התשלום מכספי הירושה לכשיתקבלו. באשר להמשך ייצוג נוהל משא ומתן אשר לא צלח עקב דרישת התובעים לקבל את סכום החוב הנטען ומשכך לא נחתם כל הסכם בין הצדדים.

דיון

העדר יריבות

לגישת הנתבעות אין יריבות בין הצדדים לאור העובדה כי הנתבעות לא חתמו כלל  על הסכם שכר הטרחה. אינני סבור שיש לקבל טענה זו. ראשית, מאחר והמנוח לא הותיר אחריו כל צוואה הרי שהנתבעות הינן יורשות על פי דין. טענת התובעים כי על פי מיטב ידעתם הוגשה בקשה לצו ירושה, לא נסתרה על ידי הנתבעות. שנית, באשר לנתבעת 1, היא עצמה מודה כי התובעים ביצעו בעבורה פעולות משפטיות שונות כגון הסכם פירוד וחלוקת ממון והיא אשר העבירה כספים בגין שכר טרחה לידי התובעים. שלישית, מכתב התביעה (על פיו נבדקת שאלת חוסר היריבות), עולה כי הנתבעות הבטיחו לסלק את חוב שכר הטרחה.