החלטה בתיק א 20311/04

בפניי בקשת רשות להתגונן נגד תביעת הבנק.

יצויין כי מדובר בבקשת רשות להגן מתוקנת, שהוגשה לאחר שהמבקש קיבל את כל המסמכים שביקש.

המבקש טוען כי פתח את החשבון בהיותו קטין, טענה שאינה במחלוקת. לטענתו הבנק אפשר לו להגיע לחריגה גבוהה ללא בטחונות וללא פרופורציה ליכולתו. המבקש לא הוחתם בעת פתיחת החשבון על הסכם פתיחת חשבון לקטין כמקובל, ולא הוצגה כל בקשת אשראי חתומה ע"י הנתבע.

המבקש טוען כי הבנק פעל בחשבונו ללא הרשאתו והעביר כספים לכיסוי יתרות חובה של אחרים.

כן טען המבקש כי חוייב בשיעור ריבית גבוה מהמקובל.

בבקשה המתוקנת טוען המבקש כי הבנק חייב אותו בריבית ביתר בסך 4,900 ש"ח, חייב אותו בעמלות מכתב עו"ד ואחזור דפי מידע ללא הסכמתו, וכן כי העביר בשנת 2002 הסך 6,000 ש"ח לחשבון אחר ללא הסכמתו וללא חתימתו.

עוד טען המבקש כי הבנק השתהה במימוש קופת גמל שהיתה לו, על אף הסכמתו, ובכך גרם לו לחיובי ריבית גבוהים.

יצויין כי המבקש טוען כי הגיש חוות דעת מומחה אך מדובר במכתבים כלשהם חתומים ע"י "ג.ר. רואה חשבון", שאינם יכולים לשמש ראייה לדבר, עורך המסמכים לא הזדהה, על אף מקצועו, והוא לא הגיש תצהיר, על כן לא ניתן היה לזמנו לחקירה. אני קובעת כי למסמכים של "ג.ר. רואה חשבון" אין כל ערך, אף לא לשלב זה של הדיון.

לאחר החקירה הנגדית התברר כי המבקש, אף שהתיימר לחתום על חישובי המומחה, אינו יודע להסביר מה נטען בהם, ועל כן לא ניתן לקבל את הטענות גם מטעם זה.

בנוסף, טענות לעניין חישובי ריבית בניגוד למוסכם יש להעלות בפירוט, תוך ציון שיעור הריבית שהוסכם מול זה שחוייב, וזאת לא הצליח המבקש לעשות בכל שלב שהוא.

גם טענת המבקש כי לא ביקש אשראי מהבנק נסתרת מטענותיו עצמן. המבקש מודה כי הסכים שהבנק יפרע את קרן "עצמה" שהיתה לו, בשווי מעל 18,000 ש"ח. המבקש גם מודה כי נעשתה אליו שיחת טלפון בעניין והוא הסכים לפרעון. בנסיבות אלה כל טענות המבקש לפיהן לא ביקש מהבנק אשראי, ולא ידע על הקורה בחשבונו הינן טענות בדים, שנסתרו מפי המבקש עצמו. הרי אף אם עד שלב זה לא היה מעורה בחשבונו, הרי שלפחות שיחת הטלפון היתה צריכה להדליק אצלו "נורה אדומה". הטענה כשלעצמה, לפיה המבקש לא התעניין בחשבונו במשך שנים, ספק אם מהווה הגנה. הטענה הינה כל כך בלתי סבירה, ובניגוד לתנאי ניהול החשבון המקובלים, עד שהיא מגיעה לכדי "עצימת עיניים", אשר לא יוכל המבקש להטיל את האחריות לה על כתפי הבנק. כבר נקבע כי גם ללקוח חובת זהירות כלפי הבנק ( בש"א (שלום ת"א-יפו) 107973/99, ת.א. 121321/98 גולדר נ' בנק הפועלים בע"מ, מיום 16.6.99, לא פורסם).

בהתאם לכך, גם טענת המבקש ביחס להעברה בסך 6,000 ש"ח, היא טענה תמוהה, ראשית מדובר בפעולה שעובר לפרעון קרן "עצמה", והמבקש היה צריך להיות מודע לה. שנית, דמיון החתימה על גבי המסמך לחתימת המבקש, והעובדה שההעברה נעשתה לטובת חשבון אחיו של המבקש, המתגורר באותו בית, מעוררים יותר מתמיהה.

עיון בדפי החשבון מלמד כי בחשבון הנתבע בוצעו במשך שנים פעולות רבות באלפי שקלים, לחובה ולזכות, ועל כן לא יישמע בטענות פורמליות ביחס לחשבון קטין, שכן הפעולות המשיכו שנים לאחר שחדל להיות קטין. הנתבע שנהנה משירותי התובע לא יוכל להסתמך כעת על ליקויים שונים, הנטענים על ידו סתמית. (ראה: ת.א. (שלום ת"א-יפו) 27029/99 בנק כללי נ' FARDOME לא פורסם, פסק דין מפי כב' השופטת שרה דותן מיום 17.4.01, מופיע באתר סקירה משפטית, www.interlaw.co.il ).

מכל האמור לעיל עולה הגנה כללית וסתמית. טענת הריבית אינה מבוססת עובדתית, ויתר הטענות נגד החיובים לוקות בשיהוי בהעלאתן. מאחר ואיני מוסמכת להכריע במהימנות טענות המבקש בשלב זה, אני דוחה רק את הטענה בדבר חיובי ריבית בניגוד למוסכם, ומקבלת את יתר הטענות ביחס לביצוע פעולות בחשבון ללא הסכמת המבקש, בתנאי שהמבקש יפקיד בקופת בית המשפט הסך 2,000 ש"ח.

הסכום יופקד במזומן או בערבות בנקאית תוך 30 יום.

בהעדר הפקדה במועד תדחה הבקשה מהנימוקים דליעיל.

הוצאות הבקשה ייקבעו בהתאם לתןצאות פסק הדין.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום כ"ח בתשרי, תשס"ו (31 באוקטובר 2005) בהעדר הצדדים.